הממשלה והפוליטיקאים של היום מרוקנים את הפרובינציה. הם מרוקנים את תתי-המחוזות, את הערים הקטנות, אפילו את אלה של 10,000 תושבים. הם כבר לא רוצים סניפי דואר, הם כבר לא רוצים אשנבים: כל השירותים מצומצמים, בזה אחר זה, עד שכל מה שמחיה את הפרובינציה מצטמצם לאפס.
פריז זוללת, הפרובינציה נשדדת
בינתיים, פריז זוללת. סוגרים את סניפי הדואר בקהילות שלנו, אבל מוסיפים עוד ועוד עובדים במשרדי המיניסטריונים והמינהלים המרכזיים. את הכסף שחסר באשנב הכפר שלכם מוצאים בקלות כדי לנפח את המטות הפריזאיים.
בסוף השבוע, בכל רחבי צרפת, אותה זעקה
בסוף השבוע, בכל רחבי צרפת, תושבים הפגינו נגד סגירת סניף הדואר שלהם. בצפון, בלואר-אטלנטיק, בז’ורה, בליון, בגרנובל, עולה אותה זעקה: לוקחים מאיתנו את השירותים הציבוריים שלנו. כ-471 סניפים מאוימים. בעשרים שנה, כ-7,000 סניפים כבר נעלמו — כמעט אחד ביום.
ולא רק סניפי הדואר: האוצרות המקומיים ומשרדי המס נסגרים, אשנבי הרכבות של SNCF נעלמים, חדרי הלידה ובתי המשפט מתרחקים. בכל מקום אותה תנועה: הפרובינציה נשדדת, שירות אחר שירות.
הנעזבים הראשונים: הקשישים
מי משלם את מחיר הנטישה הזאת? משתמשי הפרובינציה, ובראשם הקשישים. אלה שאינם יכולים לבצע את ההליכים שלהם באינטרנט. אלה שעבורם סניף הדואר היה האשנב האחרון, הקשר האחרון, המקום האחרון שבו בן אדם עונה לכם. אומרים להם: קחו את המכונית, סעו עשרים קילומטרים, או הסתדרו עם מסך. זו אינה קידמה, זה בוז.
הקהילה מוחה, ראש העיר מוחה, התושבים חותמים על עצומות — והסגירה מתרחשת בכל זאת. זו המציאות של השיטה הנוכחית: הכול מוחלט בפריז, והעם אינו נשאל על דבר הנוגע לחיי היומיום שלו.
הדמוסיוקרטיה הופכת את הבעיה
בדמוסיוקרטיה, הטריטוריה היא הבסיס לכול. צרפת מאורגנת ב-352 טריטוריות של 20 מחוזות כל אחת, הבנויות על תתי-המחוזות הישנים שלנו — אותם עצמם שרוצחים היום. כל טריטוריה מונהגת על ידי מועצה של 40 חברים: 20 נציגי העם ו-20 נציגי הקורפורציות, שנבחרים מקרב התושבים עצמם, מתלמיד התיכון ועד הזקן. הם, ואף אחד אחר, מחליטים על השירותים הנחוצים לאוכלוסיית הטריטוריה שלהם.
המדינה, מצידה, מצומצמת לעיקר: הוצאותיה מוגבלות, משרדיה מרוזים. היא מעבירה לכל טריטוריה הקצבה שוויונית, המחושבת לפי שטחה ותושביה. עם תקציב זה, המנוהל כאב משפחה טוב, הטריטוריה מארגנת את שירותי הקרבה שלה: הדואר, הבריאות, החינוך, התחבורה. סניף שמשרת את התושבים אינו נסגר כי מטה פריזאי החליט כך: הוא נשאר פתוח כי התושבים זקוקים לו, והתושבים הם שמכריעים.
והזקנים, בכל זה? הם אינם נטל שנשכח: הם יושבים במועצות הטריטוריה, לצד הצעירים, בעלי המלאכה, האיכרים. קולם נחשב. טריטוריה שבה הזקנים מחליטים עם האחרים לעולם לא תסגור את האשנב שהזקנים זקוקים לו.
לבסוף, התחרות בין 352 הטריטוריות, הנמדדות באותם מדדים — וביניהם הנגישות לשירותים לכולם —, דוחפת כל אחת לעשות טוב יותר, וחמש הטובות ביותר מתוגמלות. היכן שהשיטה הנוכחית מתגמלת את מי שסוגר, הדמוסיוקרטיה מתגמלת את מי שמשרת. ואנו מצפים ממנה להגירת אוכלוסיות אל הטריטוריות, לחיים קלים יותר: הפרובינציה מיושבת מחדש במקום מרוקנת.
לשנות את השיטה שסוגרת
להפגין מול סניף שנסגר — זה טוב. לשנות את השיטה שסוגרת אותו — זה טוב יותר. הדמוסיוקרטיה ישימה בכל מדינה: היא מחזירה לתושבים את הכוח להחליט על חיי היומיום שלהם.
הצטרפו אלינו.
חירות – שוויון – אמת.
תודה על תגובותיכם.
👉 demosciocracy.com
✉️ jacques.rouchaud@me.com
אסמכתאות עובדתיות
- France 3 Hauts-de-France: תושבי נוויל-סור-אסקו (צפון) וראש העיר התאספו בשבת 14 בנובמבר 2026 נגד סגירת סניף הדואר שלהם ב-31 בדצמבר; 32 קהילות נפגעות בנור-פה-דה-קאלה.
- France 3 Pays de la Loire: הפגנה בסנט-אטיין-דה-מונלוק (לואר-אטלנטיק), 14 בנובמבר 2026; הסניף יורד מחמישה ימי פתיחה לשני חצאי ימים בשבוע.
- Franceinfo: 471 סניפי דואר מאוימים לפי איגוד Sud-PTT; כ-7,000 סניפים נעלמו בשני עשורים.
Merci de vos commentaires