DEMOSCIOCRATIE – DEMOSCIOCRACY

תרגום המאמר בצרפתית מאת ז’אק רושו (Jacques Rouchaud)

היום, 11 בנובמבר, צרפת זוכרת את מתיה. זה נכון וראוי. אבל כמעט כל התאריכים הגדולים שלנו מדברים על מלחמה. מי מציין את אלה שמחיים את המדינה, יום אחר יום, בלי רעש?

לזכור – זה ראוי

ב־11 בנובמבר 1918 שמה שביתת הנשק קץ למלחמה הגדולה. כ־1.4 מיליון חיילים צרפתים לא שבו ממנה. מאז 2012 יום זה מוקדש לזכר כל מי שמתו למען צרפת.

עם ששוכח את מתיו שוכח גם את מחיר השלום. הזיכרון הזה חייב להישאר.

לוח שנה של קרבות

ובכל זאת, נתבונן בלוח השנה שלנו. 8 במאי, 11 בנובמבר, ימי ההוקרה ללוחמים: אנחנו מציינים בעיקר שביתות נשק, ניצחונות ונופלים בקרב.

אמנם קיימים יום האם ו־1 במאי. אבל אלה חגים, לא מחוות כבוד של האומה. אין טקס, אין אנדרטה ואין דקת דומייה למי שנתנו את חייהם לעבודה ולזולת.

אלה שלעולם אין מציינים

מי מציין את האם שקמה בלילות במשך עשרים שנה? את האחות, הבנאי, החקלאי, הימאי, המטפלת בבית? את כל מי שעובדים מבוקר עד ערב, בלי מדליה ובלי אנדרטה?

הם אלה שמחזיקים מדינה על רגליה. הם מאכילים, מטפלים, בונים ומגדלים את הילדים. האומץ שלהם נראה פחות מזה של החייל. ובכל זאת הוא נמשך חיים שלמים.

שני הפנים של הזיכרון

לזיכרון המלחמות יש שני פנים. מצד אחד הוא אומר לנו: « לעולם לא עוד ». מצד שני הוא עלול לטפח טינה.

יש מי שמשתמשים בו כדי להצביע על אויב ולהכריז על עצמם כמגיניה האמיתיים היחידים של המדינה. אז הזיכרון הופך לדגל נגד האחרים, והשנאה חוזרת דרך דלת הזיכרון.

לאהוב את ארצך אין פירושו לשנוא את השכן. פירושו לדאוג למי שחיים בה.

מה אנחנו מציעים

1. לשמור על 11 בנובמבר, למען השלום ולא למען הנקמה.
2. להוסיף ימי זיכרון והוקרה לטיפול, לעבודה ולמסירות.
3. לתת לעם לבחור, במשאל עם, את מה שהוא רוצה לכבד.

נכבד את הבונים כשם שאנו מכבדים את הנופלים. מדינה ניכרת במה שהיא חוגגת. נחגוג את מה שנותן חיים.

הדמוסיוקרטיה מחזירה את רשות הדיבור לעם, בכל אזור. לא מפלגה, לא נסיך, לא מלך ולא קיסרית.

חירות — שוויון — אמת.

תודה על תגובותיכם

👉 demosciocracy.com
✉️ jacques.rouchaud@me.com

מקורות עובדתיים

• שביתת הנשק של 11 בנובמבר 1918; כ־1.4 מיליון אנשי צבא צרפתים מתו במלחמת העולם הראשונה.
• חוק מ־24 באוקטובר 1922 – 11 בנובמבר נקבע כיום שבתון.
• חוק מ־28 בפברואר 2012 – 11 בנובמבר מוקדש לזכר כל מי שמתו למען צרפת.
• חוק מ־24 במאי 1950 – יום האם.