DEMOSCIOCRATIE – DEMOSCIOCRACY

תרגום המאמר בצרפתית של ז’אק רושו

טדי רינר הוא אלוף עצום. איש לא ייקח ממנו את תאריו, ולא את העבודה שנדרשה כדי לזכות בהם. אבל להיות הטוב ביותר על הטאטאמי אין פירושו לדעת לנהל מדינה.

כדי לנהל מדינה, צריך לראות את המיקרו ואת המאקרו. המיקרו הוא החיים האמיתיים: בית הספר של הכפר, בעל המלאכה שמחפש שוליה, האיכר שמוכר בהפסד, החולה שמחכה לרופא. המאקרו הוא תקציב המדינה, החוב, האמנות, הביטחון. מי שרואה רק את המאקרו מנהל מספרים, לא אנשים. מה הוא עצמו ניהל, מחוץ לקריירה שלו?

אנחנו מכירים את השיר. אתמול, דוד דואייה, אלוף ג’ודו, עמד לצד מדאם שיראק למען « Pièces jaunes ». אחר כך הוא נעשה שר. היום, טדי רינר עומד לצד מדאם מקרון למען אותן « Pièces jaunes », והנשיא סבור שמועמדותו « יכולה רק להועיל למדינה ». התפאורה משתנה, אבל השיטה נשארת אותה שיטה: עוברים דרך הסלונים של השלטון, והשלטון מכתיר אותך לאביר.

יותר משלושים רוצים את המקום. יישארו רק עשרה, אולי פחות. אבל הביטו בהם: אותה גברת בשינוי אדרת. למה כל כך הרבה אנשים? כי המקום טוב. הוא מביא כוח, קשרים, חשיפה, וקריירות מובטחות לזמן רב.

הביטו גם בפרסום שהם נהנים ממנו. סרטון מועמדות אחד, ויש יותר מ-20 מיליון צפיות ביום אחד, אולפני טלוויזיה, כותרות ראשיות בעיתונים. לאיכר שמייצר את המזון שלנו, ליצרן הקטן שמחייה את העמק שלו, אין את האמצעים לממן לעצמם פרסום כזה. הם עובדים מהבוקר עד הערב, ואיש אינו רואה אותם ואינו שומע אותם.

ומי מדבר על הבעיות המכריעות שלהם? אף אחד. בית הספר שנסגר, בעל המלאכה בלי שוליה, האיכר שמוכר בהפסד, היצרן שנמחץ תחת המיסים וההיטלים, החולה בלי רופא: אף אחד משלושים המועמדים אינו הופך זאת ללב הקמפיין שלו. מדברים איתנו על סקרים, על בריתות, על משפטי מחץ קטנים ועל מי יהיה בסיבוב השני. בינתיים, צרפת האמיתית מחכה, ואיש אינו מקשיב לה.

צוותים, לא נסיכים

היום, בוחרים קודם באדם ומקווים שיום אחד הוא ירד אלינו. הוא אף פעם לא יורד. הדמוסיוקרטיה מחזירה את הדברים לסדר הנכון.

המיקרו בא קודם. האזרחים והתאגידים, כלומר המקצועות והפעילויות, ממנים את נציגיהם בכל אחד מ-7,040 המחוזות. האיכר, בעל המלאכה והיצרן כבר אינם צריכים לשלם על פרסום כדי שישמעו אותם: יש להם את מקומם מתוקף זכות, באמצעות התאגיד שלהם. נציגים אלה מרכיבים את מועצת הטריטוריה בכל אחת מ-352 הטריטוריות: 20 חברים למען העם, 20 למען התאגידים. שם נפתרות הבעיות המוחשיות, קרוב ככל האפשר לאנשים.

המאקרו בא אחר כך. כל טריטוריה שולחת את נציגיה לשני בתים של 352 חברים: בית העם ובית התאגידים. בהנחיית שני הבתים האלה, צוות הוא שמנהל, לא אדם. הנהגה לאומית זו של 24 אנשים יציבה, אך ניתנת להדחה. אם היא אינה עושה את עבודתה, היא הולכת.

לא עוד ג’ובים נוחים, לא עוד ג’ובים עשירים. הנציגים שומרים על משכורתם, אינם מקבלים קצובת הוצאות ואין להם עוזרים אישיים. איש אינו בא כדי להתעשר. באים כדי לשרת, שנתיים, ואז מחזירים את המקום.

זה ההבדל. היום, שלושים מועמדים נלחמים על כס מלכות. מחר, אלפי אזרחים, מתלמיד התיכון בן ה-14 ועד הפנסיונר, מהאיכר ועד היצרן, יוכלו לעבוד יחד למען הטריטוריה שלהם ולמען ארצם.

צריך לשים קץ לנסיכי הרפובליקה.

חירות – שוויון – אמת.

תודה על התגובות שלכם.

👉 demosciocracy.com
✉️ jacques.rouchaud@me.com

מקורות עובדתיים

• France 24 ו-AFP – מועמדותו של טדי רינר ותגובתו של עמנואל מקרון, 9 בנובמבר 2026.
• franceinfo – יותר מ-10 מיליון צפיות ב-X ו-12 מיליון באינסטגרם לסרטון המועמדות, נובמבר 2026.