תרגום המאמר הצרפתי של ז’אק רושו
אתם ברחוב. אתם צודקים לכעוס.
אבל הסתכלו היטב על מה שקורה: חלונות ראווה מנופצים, גז, מעצרים… ולמחרת שום דבר לא השתנה.
הרעש לא מפחיד אף אחד. הוא נוח למי שמושלים.
שלושים ושישה מועמדים מתמודדים ב־2027. שלושים ושש חליפות שנתפרו מאותו בד. וריאציות קטנות בין LFI ל־RN, הבטחות שמחליפות צבע, אבל תמיד אותה שיטה: מעטים מחליטים, ואתם סובלים.
אז שאלו את עצמכם שאלה אחת בלבד:
למה להמשיך להפקיד את עתידכם בידי אנשים שמעולם לא ידעו להגן עליו?
יש דרך אחרת: הדמוסיוקרטיה.
לא מפלגה. לא מנהיג. לא מועמד.
שיטה שבה הכוח יוצא מכם.
- צרפת מחולקת ל־352 טריטוריות, כל אחת בת 20 מחוזות.
- בכל טריטוריה, מועצה בת 40 חברים: 20 אזרחים, 20 נציגי מקצועות.
- שני בתים לאומיים: בית העם ובית התאגידים.
- נציגים הממונים מגיל 14. כן, קראתם נכון: תלמידי התיכון והסטודנטים יושבים במועצות הטריטוריה.
- כהונה של שנתיים. בלי קריירה. בלי פריבילגיות. החזר הוצאות לפי קבלות, נקודה. כהונה זו תיחשב כשירות אזרחי וכהכשרה לאזרחות.
- השירות הצבאי יהיה מה שתחליטו, על בסיס המודל השווייצרי.
אתם רוצים לימודים טובים יותר, דיור, עבודה קרוב לבית? הטריטוריות הן שמחליטות, ואתם ליד השולחן.
הרחוב מבטא את הכעס. הדמוסיוקרטיה נותנת לו את הכוח.
אז הפסיקו לצעוק נגד השיטה. החליפו אותה.
בואו לקרוא, לדון, לבקר, להציע:
אנו מחפשים 720 מתנדבים בגילאי 14 עד 100 כדי להקים את בית העם ואת בית התאגידים. כתבו לנו!
ז’אק רושו — בלי מפלגה, בלי מועמד, למען הנוער, החקלאים, הוותיקים, בעלי המלאכה.
👉 demosciocracy.com
✉️ jacques.rouchaud@me.com
תודה על תגובותיכם.
Mercidevoscommentaires