תרגום המאמר בצרפתית של ז׳אק רושו
בשבת הזו, 31 באוקטובר, צעירים, מורים ו״האפודים הצהובים״ יוצאים שוב לרחובות. כמעט 600 עצרות הוכרזו ברחבי צרפת. הפוליטיקאים רועדים: 70,000 שוטרים וז׳נדרמים, תהלוכות המורחקות ממרכזי הערים. מגינים על חלונות הראווה, לא על הנוער.
ובינתיים, מה מתבשל שם למעלה?
כריסטין לגארד עוזבת את הבנק המרכזי האירופי בפברואר, לפני תום כהונתה, כדי ״לדבר בחופשיות״. היא נשבעת שאינה מועמדת. אבל מי יכול להאמין במקריות? אסטרטגיה פוליטיקאית פשוטה: למה לא תפקיד ראש ממשלה, למשל תחת פרנסואה ברואן, ראש עיריית טרואה, שמשאיר את הספק לגבי מועמדותו באוויר, או אפילו הנשיאות לעצמה? בצרפת אנחנו מכירים את השיר: אותם חוגים, אותן רשתות שמעבירות את השלטון זו לזו. אחרי המלך, הקיסרית? אנחנו כבר לא ברפובליקה, ואפילו לא במלוכה: אנחנו מסתכנים באימפריה, וזה גרוע יותר. נסיכי הרפובליקה ייצאו מחוזקים, ויוציאו עוד יותר. בכסף שלכם.
ויהיה אשר יהיה, דבר לא ישתנה. האנשים האלה חיים בעולם אחר, ברמת חיים שאתם לעולם לא תכירו. המוניטין שלה בעולם הפיננסים אינו מרגיע איש: הפיננסים הבינלאומיים מעולם לא הקטינו את חובם של העמים, הם הגדילו אותו. איתם, החוב של צרפת רק יחמיר.
כריסטין לגארד עשתה חלק גדול מהקריירה שלה בארצות הברית, בראש משרד עורכי דין אמריקאי גדול בשיקגו ולאחר מכן בראש קרן המטבע הבינלאומית בוושינגטון. אני חושש שהיא תשרת קודם כול את האינטרסים האמריקאיים, ומדיניות שמחלישה את אירופה, ואת צרפת בפרט, במקום להגן עליהן.
סטודנטים, תלמידי תיכון, גמלאים, איכרים, בעלי מלאכה: עכשיו זה הזמן להחזיק מעמד. הצעדים שזורקים לכם הם רק טלאים כדי שתפסיקו. הפגינו בדרכי שלום, בהמוניכם, בלי הרס, כדי שאיש לא יוכל להכתים את זעמכם.
אל תשכחו: במאי 68, דווקא בנאנט, במפעל סוד-אוויאסיון שבבוגנה, נכבש המפעל הראשון, ומשם יצאה השביתה הכללית. גם היום, התנועה החדשה של נאנט תהיה נקודת המוצא של עידן חדש של איכות לכל העמים.
הדמוסיוקרטיה מציעה את ההפך מהאימפריה: אזרחים המיועדים בכל טריטוריה, מגיל 14, שני בתים, בית העם ובית התאגידים, לא מפלגה, לא נסיך, לא קיסרית.
👉 demosciocracy.com
✉️ jacques.rouchaud@me.com
תודה על תגובותיכם.
Mercidevoscommentaires