תרגום המאמר בצרפתית של ז׳אק רושו
סטודנטים, פועלים, חקלאים, בעלי מלאכה, מנהלים, גמלאים, מכל התאגידים: הביטו בסרביה.
בנובמבר 2024, בנובי סאד, קרס סוכך של תחנת רכבת והרג 16 בני אדם. הסטודנטים קמו נגד השחיתות וחוסר האחריות של השלטון. במשך כמעט שנתיים הם הפגינו ללא הפסקה. האזרחים והעובדים הצטרפו אליהם.
הם לא הקימו מפלגה של פוליטיקאים: הם הציגו רשימה של אזרחים — סטודנטים, רופאים, מורים. ב-25 באוקטובר 2026 הצביעו הסרבים כפי שלא הצביעו מאז 1992. רשימת הסטודנטים ניצחה, עם כ-135 עד 140 מושבים מתוך 250. הנשיא ווצ׳יץ׳, שבשלטון יותר מעשר שנים, הודה בתבוסתו.
בלי נשק, בלי אלימות, באומץ ליבם ובקלפי, הם לקחו מחדש את גורלם בידיהם.
בצרפת לא קרס סוכך של תחנת רכבת: קרסו הכספים שלנו, שנמחצו תחת החוב, וכוח הקנייה שלנו.
למה לא אנחנו?
כבר עשרות שנים הפוליטיקאים, נסיכי הרפובליקה האלה, מחליטים במקומנו. הם מבטיחים ולא מקיימים. הם משרתים את הקריירה שלהם, לא את צרפת.
הדמוסיוקרטיה מציעה דבר אחר: השלטון מוחזר לאזרחים ולתאגידים, טריטוריה אחר טריטוריה. כל מקצוע מיוצג, אחראים נבחרים בהגרלה מקרב העם, נתונים לפיקוח וניתנים להדחה. לא עוד נסיכים, לא עוד קריירות פוליטיות: אזרחים בשירות כולם.
סטודנטים, אתם החלוץ. עובדים, אתם כוחה של המדינה. יחד, נפתח את צרפת תחת הדמוסיוקרטיה, בלי לחכות שיעניקו לנו אותה.
בואו, הצטרפו אלינו, התווכחו, הציעו. הדמוסיוקרטיה נבנית ביחד.
תחי הדמוסיוקרטיה!
חירות – שוויון – אמת
תודה על התגובות שלכם.
Mercidevoscommentaires