תרגום המאמר בצרפתית של ז’אק רושו
מחר תהיו ברחוב. אתם צודקים שאתם כועסים.
העתיד שלכם מדאיג אתכם. הלימודים יקרים, אי אפשר למצוא דיור, התעודות כבר לא מבטיחות דבר, ומבטיחים לכם לעבוד עד גיל 64 או 67 תמורת פנסיה שאיש לא יודע אם עוד תתקיים. הכעס שלכם צודק.
אבל הביטו לאמת בעיניים
לפוליטיקאים, לעומת זאת, לא אכפת מזה כלל. כמה הפגנות היו בחמישים שנה? מאות. ומה השתנה? כלום. הם מחכים שתתעייפו, שהגשם יפזר אתכם, שהבחינות יגיעו. ואז הם חוזרים לכורסאות הקטיפה שלהם, להצביע על הקצבאות שלהם ועל רבעוני הפנסיה שלהם במתנה.
הפגנה היא צעקה. אבל צעקה לא משנה את המבנים של מדינה.
הדמוסיוקרטיה: לעבור מכעס לבנייה
הדמוסיוקרטיה מציעה משהו אחר: מדינה מאורגנת בטריטוריות, שבה לכל אחד יש מקום. מועצות הטריטוריה קרובות אליכם. בית העם. בית התאגידים, שבו מי שמכירים את השטח מחליטים סוף סוף, במקום להיות מודחים הצידה. חירות – שוויון – אמת.
זו לא עוד מפלגה. זו שיטה חדשה, והיא אינה קפואה: תוכלו לשפר אותה תוך כדי תנועה, עם הרעיונות שלכם, האנרגיה שלכם, הדרך שלכם לראות את העולם. אתם, הנוער, תהיו הבונים שלה.
החיים החדשים שלכם מתחילים כאן
אז כן, הפגינו מחר. השמיעו את קולכם. אבל אחר כך, אל תחזרו הביתה בידיים ריקות. חשבו דווקא לבוא ולמלא את טפסי ההצטרפות לדמוסיוקרטיה. היא זו שתיתן לכם את החיים החדשים שאתם משתוקקים אליהם: מדינה שבה באמת מקשיבים לכם, שבה הכסף הציבורי משרת את כולם, ושבה הכללים שווים לכולם.
קראו על הדמוסיוקרטיה ב-demosciocracy.com, דברו עליה סביבכם, הצטרפו אלינו.
בואו! בואו במספרים גדולים לשורותינו!
תודה על תגובותיכם.
Mercidevoscommentaires