תרגום המאמר בצרפתית של ז׳אק רושו
הילדים שלכם מפגינים? שאלו את עצמכם בשביל מי. זה לא מקרה. זו שיטה.
מאז 1974 השתלטו המורים על הפוליטיקה. בזכות אותו „מלך” ז׳יסקאר ד׳אסטן הם תפסו עד 84% ממושבי הצירים. ומאז? מקומם בצמרת רק הלך וגדל, עד מקרון וסביבתו. הם שולטים בהכול.
התאגידים, אנשי השטח, אלה שיודעים לעשות? נדחקו הצידה. הידע שלהם לא היה מן הספרים, ולכן לא היה תאורטי מספיק בעיניהם. היום זהו אסון לכל צרפת היפה שלנו.
במקומם: שטויות ספרותיות, ה„רק צריך” וה„היה צריך”. לעולם לא בוחנים את המצבים בשלמותם, מן הגדול ביותר ועד הקטן ביותר. לעולם לא שואלים את השאלות האמיתיות: מי? מה? איפה? מתי? איך? את השאלות האלה המלומדים מסלקים בהינף יד, כפי שעשה ז׳יסקאר. ובינתיים הנשיאים מבזבזים את כספנו ומעלים את המסים מכל עבר.
לתוצאה יש שם: הממותה. משרד החינוך הלאומי. יבלת בגוף המדינה. מאפיה רפובליקנית בלב הרפובליקה. גדולה מדי, בלתי אפשרי לנווט אותה: ומכאן ההפגנות.
והסטודנטים שלנו בכל זה? עוברים מניפולציה. נשלחים לרחובות בזמן שילדי המורים מתחלקים ביניהם בתפקידים הטובים ביותר במדינה.
די! את הממותה הזאת צריך לפרק. להעמיד את הטריטוריות בתחרות, לטובתם הגדולה ביותר של ילדינו, אנשי המחר. שיידע כל אחד: רק הדמוסיוקרטיה תוכל לתקן זאת.
הדמוסיוקרטיה היא עכשיו. בואו בהמוניכם אל שורותינו!
תודה על תגובותיכם.
Mercidevoscommentaires