פריז רבתי, או שיגעון הגדלות — עברית

תרגום המאמר בצרפתית של ז׳אק רושו

יוצקים בטון, חופרים, דוחסים. סביב פריז אתרי הבנייה מתרבים: כ־200 קילומטרים של קווי מטרו חדשים, עשרות תחנות, מגדלים, שכונות שלמות שצצות מן האדמה. מציגים לנו את זה כעתיד. זהו אבסורד.

חשבון שמתפוצץ

ב־2013 קבעה הממשלה את עלות המטרו של פריז רבתי ב־22.6 מיליארד אירו. כבר ב־2017 קבע בית הדין לביקורת חשבונות (Cour des comptes) 38.5 מיליארד, כלומר 51% יותר. ומאז החשבון לא חדל לטפס. החוב יימשך עשרות שנים: ילדינו ונכדינו הם שישלמו אותו.

הכוח והאנוכיות

למה כל כך הרבה טירוף? כי כל נבחר רוצה את התחנה שלו, את המגדל שלו, את הפרויקט הגדול שלו, את שמו על שלט. ככל שהמטרופולין גדל, כך גדל כוחם של מי שמנהלים אותו. לא טובת התושבים מכוונת את הבחירות האלה, אלא האנוכיות של בוני האימפריות.

בונים בשביל המון שלא יגיע

בינתיים האוכלוסיות מתחילות להצטמצם. ב־2025 נרשמו בצרפת יותר פטירות מלידות, לראשונה מאז סוף מלחמת העולם השנייה. שיעור הפריון ירד ל־1.56 ילדים לאישה. ב־63 מדינות, ובהן סין, גרמניה, יפן ורוסיה, האוכלוסייה כבר הגיעה לשיאה. ולפי האו״ם, אוכלוסיית העולם עצמה תתחיל לרדת אחרי שנות ה־2080.

מגדילים בלי סוף מטרופולין אחד ויחיד בשביל אוכלוסייה שמחר תהיה קטנה יותר.

הבטון נגד החיים

כל הקטאר שמכוסה בבטון הוא אדמה אבודה: אין עוד עצים, אין עוד שדות, אין עוד מים שמחלחלים לקרקע. הבטון, הפלדה והאספלט אוגרים חום, והעיר הופכת לכבשן בקיץ. הורסים את הטבע כדי לייצר חום.

ובזמן שדוחסים בצד אחד, נוטשים בצד השני: הכפרים מתרוקנים, בתי הספר נסגרים, החנויות נעלמות, השירותים הציבוריים עוזבים.

הדמוסיוקרטיה: לאזן את אזורי המחיה

הדמוסיוקרטיה עושה את ההפך, בצרפת כמו בכל מדינה. היא מפזרת את החיים על פני המדינה כולה, במקום לדחוס אותם במטרופולין אחד.

הטריטוריה היא הבסיס. המדינה מאורגנת בטריטוריות, 352 בצרפת, לכל אחת מועצת הטריטוריה שלה. האחריות מופעלת קרוב ככל האפשר לאזרחים: אין עוד צורך לעבור לגור במטרופולין כדי למצוא בית חולים, בית ספר או עבודה.

אמצעים לכל הטריטוריות. כל טריטוריה מקבלת הקצבה המחושבת לפי אותו כלל לכולן, בהתחשב באוכלוסייתה ובשטחה. כך יש לטריטוריות הכפריות האמצעים לתחזק את הכבישים, הרשתות והשירותים שלהן.

תחרות למען איכות החיים. הטריטוריות מושוות לפי אותם מדדים, ובהם איכות החיים, שביעות רצון האוכלוסייה ואיכות הסביבה. חמש הטובות ביותר מתוגמלות. לצקת בטון ללא סיבה כבר לא משתלם.

כדור הארץ והדורות הבאים. ההחלטות חייבות להביא בחשבון את הדורות הבאים ולכבד את גבולות המשאבים שכדור הארץ יכול לספק באופן בר־קיימא.

החירות של כל אחד. אין מדובר בהעברת אנשים בכוח: כל אזרח נשאר חופשי לגור היכן שהוא רוצה. מדובר בהפיכת כל טריטוריה לתוססת דיה כדי שירצו להישאר בה או לבוא אליה.

סיכום

במקום להגדיל בלי סוף מטרופולין אחד לתהילתם של מעטים, הדמוסיוקרטיה מאזנת את אזורי המחיה בכל רחבי המדינה. פחות בטון, יותר עצים, טריטוריות חיות, ואוכלוסייה הפרוסה במקומות שבהם טוב לחיות.

חירות — שוויון — אמת

תודה על התגובות שלכם