הדמוסיוקרטיה במגזר העבודה — עברית

המגזר הפרטי — חירות, שוויון, אמת

חוקת הדמוסיוקרטיה מגדירה את הארגון הפוליטי והמוסדי של החברה: ייצוג העם, ייצוג התאגידים, הטריטוריות, שני הבתים, הרשות המבצעת והבקרה על המוסדות.

הכללים הנוגעים לחברות הפרטיות, לשכירים, למנהלים, ליזמים ולמשקיעים צריכים להיות מטופלים בנפרד.

הם מהווים קוד כלכלי וחברתי של המגזר הפרטי, שניתן להתאים אותו כאשר התפתחות העבודה, הכלכלה או הטכנולוגיות מחייבת זאת.

החברה הפרטית נשארת חופשית.

היזמים והמשקיעים צריכים להיות מסוגלים להקים, לפתח, לממן, להעביר ולנהל את החברות שלהם.

אין זה מתפקידה של המדינה לנהל מדי יום את החברות הפרטיות.

אבל החירות הכלכלית אינה יכולה להתיר ניצול פוגעני של אדם או של קבוצה על ידי אחר.

לכן על החוק להגן בו-זמנית על:

אסור שיהיה אפשר להתייחס לשום בן אדם כאל משאב כלכלי גרידא.

החוק מבטיח בין היתר תנאי עבודה מכבדים, שכר התואם את הכישורים ואת האחריות, בטיחות בעבודה, מנוחה, הכשרה ושוויון מקצועי.

בכישורים, בתפקיד, באחריות ובעבודה שווי ערך, נשים וגברים צריכים ליהנות מאותם כללי שכר.

העיקרון המוצע לחברות הפרטיות הוא עיקרון 30–30–30–10, על בסיס כלכלי שיהיה צורך להגדיר במדויק:

מועצת החברה שייכת לארגון המגזר הפרטי ואין לבלבל בינה לבין המוסדות החוקתיים של הדמוסיוקרטיה.

כל אדם העובד בחברה יכול להשתתף במועצות החברה הקבועות בחוק או להיות מיוצג על ידי עמית לבחירתו שהוא נותן בו אמון.

אופן הפעולה שואב השראה מעקרונות הייצוג הישיר הנהוגים בטריטוריות, תוך התאמה למציאות המיוחדת של החברה.

החוקה קובעת את העקרונות היסודיים ואין לשנות אותה לפי הנסיבות הכלכליות.

לעומת זאת, החוקים המסדירים את המגזר הפרטי צריכים להיות מסוגלים להתפתח.

כך יכולים שני הבתים להתאים את החקיקה כאשר מופיעות צורות חדשות של ניצול, של ריכוז כלכלי, של שליטה או של חוסר איזון.

הגופים המוסמכים של המדינה מפקחים על יישום החוקים האלה במסגרת המשימות שהוטלו עליהם.

המטרה היא לשמור על איזון קבוע:

החירות הכלכלית קיימת, אבל אסור לה לעולם להפוך לחירות לשעבד.

חירות – שוויון – אמת