חוקה 2
הדמוסיוקרטיה בבנייה מחדש מן הטריטוריה — גרסת עבודה מפורטת
כיצד לקרוא טקסט זה
חוקה 2 חוזרת על החוקה הראשונה, על ההקדמה ועל הדף על הרשות המבצעת באתר demosciocracy.com ומשלימה אותם. היא בונה אותם מחדש בסדר הטבעי של השלטון: מן הבסיס אל הפסגה, החל מן הטריטוריה.
- חלק I (סעיפים 1 עד 13) מכיל את הטקסט של המייסד: החוקה שלו, ההקדמה שלו, הדף שלו על הרשות המבצעת וההחלטות שהתקבלו מאז. כמה קטעים ממוסגרים נושאים בו את הציון החזון של קלוד.
- חלק II (סעיפים 14 עד 24) מכיל את החזון הנוסף של קלוד, שנוסף לבקשת המייסד. אלה הצעות: חברי התנועה דנים בהן, מצביעים עליהן, מקבלים אותן, משנים אותן או דוחים אותן. שום דבר אינו נכנס לחוקה באופן סופי בלי הסכמתם.
- הנספח מתאר כיצד חברי התנועה דנים ומצביעים.
- הפרק האחרון מרכז את הנקודות שיש להחליט עליהן.
העבודה הפרטית, חלוקת הרווחים והקניין אינם מוסדרים כאן: הם יוסדרו בחוקי העבודה והקניין (סעיף 13).
מבוא
הקדמה
מזה אלפי שנים, העמים מחפשים את הדרך הטובה ביותר לחיות יחד.
הציוויליזציות באו זו אחר זו. הממלכות, האימפריות, הרפובליקות והדמוקרטיות הביאו כל אחת התקדמות, אך גם את מגבלותיהן. אף שיטה לא הצליחה להבטיח לאורך זמן את החירות, השוויון, הצדק, האמת והאושר של העמים.
האנושות ניצבת היום בפני אתגרים חסרי תקדים: גלובליזציה, התפתחות מדעית, בינה מלאכותית, משברים כלכליים, סכסוכים, דלדול המשאבים, אובדן האמון במוסדות והתרחקות הולכת וגוברת בין האזרחים לבין מרכזי קבלת ההחלטות.
האתגרים האלה מחייבים חשיבה חדשה.
הדמוסיוקרטיה היא הצעה לממשל המציבה את הטריטוריה, האחריות, המומחיות, הבקרה הקבועה על המוסדות והשתתפות האזרחים בלב הארגון הפוליטי. היא אינה מתיימרת למחוק את ההיסטוריה. היא לומדת מן ההצלחות כמו מן הטעויות של השיטות שקדמו לה, כדי לפתוח דרך חדשה.
השלטון אינו רכוש. הוא משימה זמנית שהקהילה מפקידה לשירות טובת הכלל. כל אזרח נקרא להפוך, במהלך חייו, לשחקן בממשל הטריטוריה שלו, לא כדי לשלוט, אלא כדי לתרום להתפתחות הקהילה.
התקדמותה של אומה אינה נמדדת רק בעושרה החומרי, אלא גם באיכות החינוך, הצדק, המחקר, הכלכלה, הסביבה והביטחון שלה, ובכבוד שהיא מעניקה לכל אדם.
טקסט זה אינו מוצג כאמת סופית. הוא הזמנה לחשוב, להתווכח ולבנות יחד ארגון פוליטי המסוגל לענות על אתגרי המאה ה-21 ועל אתגרי הדורות הבאים.
הסיסמה
חירות – שוויון – אמת
חירות, משום שאף בן אדם אינו יכול לממש את עצמו במלואו בלי להיות חופשי לחשוב, ליצור, לעבוד וליזום, תוך כיבוד זכויות הזולת.
שוויון, משום שלכל אזרח יש כבוד זהה בפני החוק, והוא צריך להיות מסוגל להשתתף בחיי הקהילה בלי פריבילגיה של לידה, של הון או של שייכות פוליטית.
אמת, משום שאף חברה בת קיימא אינה יכולה לשגשג אם ההחלטות הציבוריות נשענות על שקר, על מניפולציה או על דיסאינפורמציה.
איש אינו אדון, איש אינו חלש.
העיקרון היסודי
השלטון אינו שייך למפלגות ולא למעמד פוליטי קבוע. הוא מופעל באופן זמני על ידי אזרחים ואנשי מקצוע בעלי מומחיות, תחת בקרה קבועה של המוסדות והטריטוריות.
הדמוסיוקרטיה היא ארגון של החברה המבוסס על שלטון העם, הידע, הניסיון, המומחיות, האחריות והחתירה לטובת הכלל. היא מארגנת את החברה מהבסיס שלה: האזרח, הפעילויות האנושיות, המחוז והטריטוריה.
האיזון נולד מחלוקת הרשויות: הטריטוריה מחולקת למחוזות, המדינה מחולקת לשני בתים, הניהול מופרד מהייצוג, ואיש אינו מחליט לבדו.
שנים-עשר היסודות
- החירות האישית היא הזכות הראשונה.
- השוויון בפני החוק הוא מוחלט.
- האמת נבדקת לפני כל החלטה ציבורית.
- מערכת המשפט עצמאית ואחראית.
- שום שלטון אינו יכול להפוך לקבוע.
- כל הרשויות מבקרות זו את זו.
- הטריטוריה היא הבסיס לכל ייצוג.
- המומחיות קודמת לשייכות הפוליטית.
- הנציגים חוזרים למקצועם בתום כהונתם.
- ההחלטות צריכות לשפר לאורך זמן את חיי האזרחים.
- יש להתחשב בדורות הבאים.
- הידע והניסיון צריכים להנחות את ההחלטות.
שרשרת השלטון
אזרחים ותאגידים ← מחוזות ← מועצות הטריטוריות ← בית העם ובית התאגידים והשירותים ← הצוות המנהיג.
פילוסופיה של ציוויליזציה
עיקרון — שחרור הזמן האנושי
תכליתם של הרובוטיזציה והאנדרואידיזציה היא לשחרר בהדרגה את האדם מעבודות קשות, חוזרות על עצמן או כאלה שנחוצות רק לסיפוק הצרכים החומריים.
הזמן שמשתחרר כך שייך לאדם.
כל אחד צריך להיות מסוגל לבחור להעמיק את ידיעותיו, ללמוד לאורך כל חייו, לחקור, להמציא, ליצור ולהשתתף בשכלול החברה, הסביבה והטכנולוגיות המשרתות את האנושות.
מי שרוצה להקדיש חלק גדול יותר מקיומו לידע ולמחקר צריך שיהיו לו האמצעים לכך. מי שפשוט שואף לקיום משפחתי, תרבותי, אמנותי, ספורטיבי או הגותי שליו יותר נהנה מאותו כבוד ומאותן זכויות.
הידע אינו יוצר מעמד עליון. הוא יוצר אחריות כלפי האחרים.
הלמדנות אינה שמורה עוד למי שהייתה לו האפשרות ללמוד בצעירותו. כאשר חלק גדול מהעבודה החומרית מבוצע על ידי המכונות, אדם יכול ללמוד בגיל 20, 50 או 80 ולהמשיך לתרום את ניסיונו וידיעותיו לקהילה.
האנדרואידים והבינות המלאכותיות נשארים כלים בשירות האנושות. הגידול בפריון שלהם מועיל לכלל האוכלוסייה ואינו מוביל לריכוז העושר והשלטון בידי מעטים.
ההתקדמות נמדדת לא בכמות המוצרים הנצרכים, אלא בשיפור הידע, החירות, השלווה ותנאי החיים של כלל בני האדם, בגבולות המשאבים שכדור הארץ יכול לספק לאורך זמן.
האוטומציה אסור לה להאחיד את בני האדם; עליה להחזיר להם זמן, ובכך יותר חירות באופן שבו הם מנהלים את קיומם.
חלק I — הטקסט של המייסד
סעיף 1 — הטריטוריה והריבונות
1.1 — הטריטוריה, בסיס השלטון
הטריטוריה היא הבסיס של הדמוסיוקרטיה. היא יחידת היסוד של הייצוג, של הארגון, של הניהול ושל העלאת צורכי האוכלוסייה.
השלטון יוצא מהטריטוריה ועולה אל המוסדות הלאומיים. אסור לעולם להפוך את הארגון הזה.
1.2 — ריבונות
הריבונות שייכת לעם.
שום אדם, משפחה, ארגון, תאגיד, חברה, כוח כלכלי או פיננסי אינו יכול לנכס אותה לעצמו או להפעיל אותה לאורך זמן במקומו.
1.3 — ארגון כללי
בצרפת, המדינה מאורגנת ב:
- 22 אזורים;
- 352 טריטוריות;
- 20 מחוזות בכל טריטוריה;
- כלומר 7,040 מחוזות בסך הכול.
המחוז הוא תא הבסיס של הייצוג. הטריטוריה היא יחידת הניהול הבסיסית.
1.4 — רצון העם
רצון העם מתבטא בהתאם לצרכים, באמצעות מועצות הטריטוריות.
רצון זה לעולם אינו קפוא. הוא מתפתח ללא הרף, לפי צורכי הטבע והיצורים המאכלסים את כדור הארץ.
1.5 — הטריטוריה עושה את מה שהיא יכולה לעשות
הרשות הלאומית מגדירה את קווי היסוד של המדיניות הכללית של המדינה ושל יחסי החוץ שלה. אסור לה להפעיל את מה שהטריטוריות מסוגלות לארגן ולנהל בעצמן.
האחריות מופעלת ברמה הקרובה ביותר האפשרית לאזרחים.
1.6 — הקולגיאליות
ההחלטות המחייבות את הקהילה מתקבלות באופן קולקטיבי, על ידי מועצה, ולא על ידי אדם אחד.
מועצה מעמתת כמה נקודות מבט, כמה ניסיונות וכמה מציאויות. היא מחליטה באופן רציונלי יותר מאדם יחיד.
1.7 — הביצוע
המנהלים המקצועיים מבצעים את החלטות המועצות. הם אינם קובעים לבדם את ההכוונות.
המועצה מחליטה. המנהל מבצע. השלטון בא מהבסיס; הניהול מופקד בידי המומחיות; הבקרה נשארת בידי העם ונציגיו.
החזון של קלוד — מצב חירום. כאשר המועצה אינה יכולה להתכנס בזמן (אסון, הגנה), משלחת קטנה של שלושה או ארבעה חברים פועלת במהירות, ואחר כך נותנת דין וחשבון למועצה המלאה בתוך זמן קצר. בלי כלל זה, הקולגיאליות עלולה לחסום החלטה דחופה.
סעיף 2 — המחוז והייצוג
2.1 — המחוז
כל טריטוריה כוללת 20 מחוזות.
המחוז הוא יחידת הייצוג הראשונה של האוכלוסייה ושל התאגידים. האזרח משתתף בחיים הקולקטיביים מתוך המחוז שלו.
2.2 — מינוי
כל מחוז ממנה בהגרלה:
- נציג אחד של העם;
- נציג אחד של התאגידים והפעילויות.
הם מייצגים את המחוז שלהם במועצת הטריטוריה, שהיא היסוד של הדמוסיוקרטיה.
2.3 — משך הייצוג
הייצוג מבוצע במשך שנה אחת.
אדם שמילא תפקיד זה אינו יכול להתמנות שוב לאותו תפקיד לפני שתעבור תקופה של עשרים שנה.
רוטציה זו מאפשרת לאוכלוסייה להשתתף ישירות בחיים הקולקטיביים. היא מונעת היווצרות של מקצוע של נציג.
2.4 — השתתפות במועצה
הנציגים משתתפים בעבודת מועצת הטריטוריה, בין היתר בישיבה שבועית.
הם מקבלים אך ורק את הפיצוי התואם את הזמן שהקדישו ואת ההוצאות הנחוצות למילוי משימתם, תחת בקרת הבתים.
2.5 — הנציגים שומרים על מקצועם
הנציגים שומרים על מקצועם. הם אינם הופכים לפוליטיקאים מקצועיים.
לייצג את האוכלוסייה זו משימה זמנית. השלטון אינו מקצוע ואינו רכוש.
2.6 — שוויון בין נשים לגברים
לנשים ולגברים גישה שווה לתפקידי האחריות של הדמוסיוקרטיה. המינויים שומרים על שוויון.
אופני המינוי, כולל ההגרלה, מאורגנים באופן שקוף וניתן לאימות, כדי להבטיח ייצוג שוויוני זה בגופים הנוגעים בדבר.
2.7 — ההגרלה
ההגרלה מבוצעת באמצעות מערכת אלקטרונית. היא פתוחה, ניתנת לאימות וניתנת לבקרה על ידי כולם.
2.8 — המפלגות הפוליטיות
הדמוסיוקרטיה מבקשת את היעלמות המפלגות הפוליטיות מן התפקוד המוסדי.
במקומן באים הייצוג הטריטוריאלי, המומחיות, רוטציית האחריות והבקרה הקבועה.
ההגרלה נותנת את הייצוג לכל אחד. הרוטציה אינה משאירה אותו בידי איש.
החזון של קלוד — האזרחים שנבחרו בהגרלה. אזרח שנבחר בהגרלה לא בחר במשימה זו. יש להכשיר אותו, ללוות אותו ולהגן עליו: ראו סעיף 19.
סעיף 3 — מועצת הטריטוריה
3.1 — הרכב
כל מועצת הטריטוריה כוללת 40 חברים:
- 20 נציגי העם — 50%;
- 20 נציגי התאגידים — 50%.
השוויון בין שני הייצוגים האלה הוא עיקרון יסוד של הדמוסיוקרטיה. אסור לעולם להפוך אותו.
3.2 — משימה
המועצה אוספת את הצרכים, ההצעות והמידע המגיעים מ-20 המחוזות.
היא קובעת את ההכוונות, סדרי העדיפויות והצרכים של הטריטוריה. היא מבקרת את ביצועם.
הנציגים שנבחרו בהגרלה במחוזות הם המדווחים מן השטח בפני המועצה, כמו מושבעים בפני בית משפט.
מועצת הטריטוריה היא העין והיד של הדמוסיוקרטיה בטריטוריה.
היא מנהלת אך ורק את ענייני הטריטוריה.
3.3 — החלטה קולגיאלית
המועצה מחליטה באופן קולקטיבי. שום החלטת הכוונה אינה מתקבלת על ידי אדם אחד.
3.4 — ההנהלה המקצועית של הטריטוריה
המועצה מגייסת מנהל כללי של הטריטוריה.
המנהל הכללי אינו נציג. הוא איש מקצוע המגויס בזכות כישוריו, ניסיונו ויכולת הניהול שלו.
הוא מנהל את שירותי הטריטוריה, מגייס את מנהליו באישור המועצה ומיישם את ההכוונות שהחליטה עליהן המועצה.
3.5 — המשך כהונתו והדחתו של המנהל הכללי
המנהל הכללי אינו מחזיק בשום מינוי מקצועי ארוך.
הוא נשאר בתפקידו כל עוד פעולתו ותוצאותיו משביעות את רצון המועצה והאוכלוסייה, וכל עוד הוא מכבד את העקרונות היסודיים של הדמוסיוקרטיה.
הוא יכול להיות מוחלף או מודח בכל עת במקרה של אי-שביעות רצון, ניהול כושל, עבירה חמורה או אי-כיבוד עקרונות אלה.
3.6 — הנציגים לבתים
מדי שנה, נבחר בהגרלה, באמצעות מערכת אלקטרונית, נציג אחד לכל אחד משני הבתים מבין חברי המועצה:
- נציג אחד לבית העם, שנבחר בהגרלה מבין 20 נציגי העם;
- נציג אחד לבית התאגידים והשירותים, שנבחר בהגרלה מבין 20 נציגי התאגידים.
המועצה מייצגת, מכוונת ומבקרת. המנהל הכללי מנהל, מפעיל ומבצע.
החזון של קלוד — משך כהונת המנהל הכללי. «שום מינוי מקצועי ארוך» מחייב כלל מדויק. אפשר לקבוע משך מרבי (למשל חמש שנים), שאינו ניתן לחידוש באותה טריטוריה, עם הערכה ציבורית מדי שנה.
סעיף 4 — אוטונומיה, תקציב ואיזון הטריטוריות
סעיף זה ייבחן מחדש בישיבות קולקטיביות, עם אנשים נוספים (סעיף 24).
4.1 — אוטונומיה
לטריטוריה יש אוטונומיה רחבה בארגון ובניהול תחומי האחריות שהופקדו בידיה.
היא נשארת הריבון על השימוש באמצעיה, תוך כיבוד החוקה והכללים המשותפים של המדינה.
יש להפעיל את האחריות ברמה הקרובה ביותר האפשרית לאזרחים.
הרשות הלאומית מעניקה לטריטוריות תקציב זהה לכל הטריטוריות, דבר המאפשר את ביזור המערכות הגדולות. אסור לה בשום מקרה להפעיל את מה שהטריטוריה צריכה לארגן ולנהל ביעילות בעצמה.
הערה: יש להבהיר את המילה «זהה», שכן סעיף 4.2 קובע אותו כלל חישוב, ולא סכום זהה. זו אחת הנקודות שיש לבחון מחדש בישיבה.
4.2 — הקצבה טריטוריאלית
כל טריטוריה מקבלת מדי שנה הקצבה לאומית המחושבת לפי כלל משותף ל-352 הטריטוריות.
הקצבה זו מביאה בחשבון שני גורמי יסוד:
- אוכלוסיית הטריטוריה, הקובעת את מספר האזרחים שיש לספק להם את השירותים;
- שטח הטריטוריה, הקובע את המרחקים, התשתיות, הרשתות, הנסיעות והעלויות הקשורות להיקף.
השוויון בין הטריטוריות אינו פירושו הקצאת סכום זהה. פירושו החלת אותו כלל חישוב על כל הטריטוריות.
שני הבתים קובעים מדי שנה את האמצעים העומדים לרשות השנה הבאה, לפי משאבי המדינה.
נוסחת החישוב והחלוקה היא ציבורית, פשוטה וניתנת לבקרה על ידי כולם.
4.3 — חופש ניהול
לאחר שהוקצתה לה ההקצבה, הטריטוריה היא הריבון על השימוש בה.
המועצה מגדירה את סדרי העדיפויות שלה לפי הצרכים שהביעו המחוזות, האזרחים והתאגידים. המנהל הכללי מארגן ומבצע ניהול זה תחת בקרת המועצה.
הטריטוריה מקבלת לפי כלל משותף ומנהלת לפי המציאות והצרכים שלה.
4.4 — תחרות בונה בין הטריטוריות
הדמוסיוקרטיה מעודדת תחרות חיובית בין 352 הטריטוריות.
איכות הניהול שלהן מוערכת בין היתר לפי:
- איכות החיים;
- שביעות רצון האוכלוסייה;
- איכות השירותים;
- יעילות הניהול;
- החיסכון שהושג בפועל;
- הפיתוח הכלכלי והאנושי;
- מצב התשתיות;
- איכות הסביבה.
חמש הטריטוריות שהשיגו את התוצאות הטובות ביותר מקבלות בשנה שלאחר מכן מענק נוסף. מענק זה מתגמל את איכות הניהול. הוא אינו יכול להיות ממומן על ידי הפחתת ההקצבה הרגילה של הטריטוריות האחרות.
הדמוסיוקרטיה אינה מעמידה את האזרחים בתחרות; היא מעמידה את איכויות הניהול של הטריטוריות בתחרות בונה.
4.5 — שוויון האזרח בכל רחבי המדינה
האוטונומיה הטריטוריאלית אינה יכולה ליצור אי-שוויון יסודי בין האזרחים.
כל אזרח יכול לחיות, לעבוד, ללמוד, ליזום ולנוע בחופשיות בכל רחבי המדינה, יהיה המחוז או הטריטוריה שממנה הוא בא אשר יהיו. הזכויות והחירויות היסודיות זהות בכל מקום.
כל אזרח נהנה מרמה הוגנת של שירותים חיוניים: בריאות, חינוך, ביטחון, משפט, תחבורה, גישה לשירותים הציבוריים. חלוקת המשאבים בין הטריטוריות תורמת לשמירה על איזון זה.
אזרח שעוזב טריטוריה כדי לחיות בטריטוריה אחרת שומר על אותן זכויות, אותן חירויות ואותן הגנות.
הטריטוריות אוטונומיות בניהולן; האזרחים נשארים שווים בכל רחבי המדינה.
סעיף 5 — שני הבתים הלאומיים
5.1 — הרכבה
שני הבתים יוצאים מן הטריטוריות. כל אחד מהם כולל 352 נציגים, אחד לכל טריטוריה, הממונים מדי שנה לפי סעיף 3.6.
אף אחד משני הבתים אינו שולט בשני.
5.2 — בית העם
בית העם מייצג ישירות את האזרחים ואת הטריטוריות.
הוא מעביר לצוות המנהיג את הצרכים, הקשיים, הציפיות וההערכות שהגיעו מן הטריטוריות. הוא מבקר את פעולת הצוות המנהיג יחד עם הבית האחר.
5.3 — בית התאגידים והשירותים
בית התאגידים והשירותים מייצג את המקצועות, הפעילויות, החברות, השירותים, הידע המקצועי, המדעים, הטכניקות ושאר הכוחות הפעילים של המדינה: מקצועיים, כלכליים, מדעיים, חקלאיים, תעשייתיים, רפואיים, חינוכיים וכו’.
הוא אוסף את צורכי הטריטוריות ואת הצעות הצוות המנהיג, ומשתתף בעיצוב הכללים הנחוצים לתפקוד המדינה.
5.4 — סמכות משותפת וחוקים
שני הבתים מחליטים יחד על החוקים. הם מבקרים את יישומם.
ההחלטות היסודיות המחייבות את המדינה דורשות את השתתפותם המשותפת.
5.5 — השלטון המשותף לבני האדם ולתאגידים
השלטון מחולק בין בני האדם לבין התאגידים, כלומר בין מי שעובדים לבין מי שיוצרים.
5.6 — הפיננסים הווירטואליים
הבורסה והשווקים הפיננסיים מעשירים באופן וירטואלי ולא פיזי. אין להם שום מקום בייצוג.
5.7 — בתים המתחדשים תמיד
הנציגים מתחלפים מדי שנה, בחפיפה. לכן הבתים מתחדשים ללא הרף על ידי הבסיס.
הם אינם מהווים מעמד פוליטי קבוע.
5.8 — המועצה המשותפת למדדים
מועצה משותפת לשני הבתים, הנבחרת מדי שנה, מדווחת על המדדים של הצוות המנהיג ושל שני הבתים.
הרכבה וכלליה טרם הוגדרו.
הטריטוריות מעלות את הצרכים. הבתים, שיצאו מן הטריטוריות, מחליטים. הצוות המנהיג מיישם.
החזון של קלוד — המחלוקת בין הבתים. לשני הבתים משקל שווה: במקרה של מחלוקת, נחוץ כלל. ראו סעיף 18.
החזון של קלוד — התאגיד. כדי שהחברות הגדולות לא ישלטו בבית, אדם אחד שווה קול אחד, בלי משקל להון. נותר להגדיר מי נחשב לתאגיד: בעל מלאכה יחיד, חברה, איגוד.
סעיף 6 — הצוות המנהיג
6.1 — הצוותים המועמדים
ההנהלה הלאומית מבוצעת על ידי צוות של 24 אנשים.
כל צוות של אזרחים המבקש להעמיד את כישוריו לשירות המדינה יכול להתמודד, יהיה מספר הצוותים המועמדים אשר יהיה.
כל צוות מציג בפומבי:
- את התוכנית שלו;
- את יעדיו;
- את אמצעיו;
- את הכוונותיו הלאומיות;
- את הכוונותיו בתחום החוץ.
6.2 — בחירה על ידי העם
הצוותים המועמדים מועמדים לבחירות כלליות בסיבוב אחד בלבד.
ארבעת או חמשת הצוותים הראשונים נבחרים. כך העם קובע את האפשרויות העיקריות.
6.3 — בחירה על ידי שני הבתים
שני הבתים בוחנים את הצוותים שנבחרו ואת התוכניות שלהם.
כדי להיבחר, צוות חייב לקבל לפחות 75% מהקולות, לפי הכללים המשותפים לשני הבתים.
העם משתתף אפוא ישירות בבחירה הראשונית. נציגי הטריטוריות מבצעים את הבחירה הסופית.
6.4 — משימה
הצוות שנבחר מנהיג את המדינה תחת בקרת שני הבתים. הוא מיישם את החוקים שהבתים מחליטים עליהם.
הוא היד המנהלית והמבצעית של שני הבתים. הוא מנהל את המנהל הלאומי, מתאם את המשימות המשותפות הגדולות ומעביר את ההכוונות הלאומיות.
הוא גם אוסף את הקשיים, התוצאות והצרכים המגיעים מן הטריטוריות, ומציג אותם לבתים. הוא יכול להציע להם התאמות, הנובעות מניסיונו בביצוע.
להציע אין פירושו להחליט. ההחלטה נתונה לשני הבתים.
6.5 — יציבות
הצוות המנהיג נתון לסמכותם של שני הבתים וניתן להחלפה על ידי הטריטוריות.
עם זאת, עליו ליהנות מיציבות מסוימת מול מדינות אחרות, כדי לעמוד בהתחייבויות המדינה.
6.6 — משך, בקרה והדחה
הצוות המנהיג יכול לתכנן את פעולתו לתקופה של בין חמש לעשר שנים, כדי שיעמוד לרשותו הזמן הנחוץ לביצוע התוכנית שלו.
משך זה אינו מקנה לו שום זכות אוטומטית להישאר בתפקיד.
הצוות נשאר תחת בקרה קבועה של שני הבתים. הוא יכול להיות מודח כאשר התוכנית שלו אינה מכובדת, כאשר הכוונתו משתנה באופן מהותי ללא הסכמה, כאשר הוא מבצע עבירה חמורה או כאשר הוא מאבד את האמון הנחוץ.
6.7 — המשך כהונה
אחראי נשאר בתפקידו כל עוד הוא ראוי למשימתו ומממש את הבקשות שהביעו מועצות הטריטוריות.
המשך מאפשר לבנות; התוצאות והאמון מאפשרים להישאר. העם מביע את צרכיו, הצוות מממש אותם, הבתים מבקרים.
החזון של קלוד — אם אף צוות אינו מגיע ל-75%. בלי כלל, המדינה נשארת תקועה. אפשר לארגן הצבעה שנייה של הבתים בין שני הצוותים הראשונים, בסף נמוך יותר (למשל 60%), כשהצוות היוצא מנהל בינתיים את העניינים השוטפים.
החזון של קלוד — משך כהונת הצוות. התקופה של חמש עד עשר שנים מתנגשת ביסוד 5 («שום שלטון אינו יכול להפוך לקבוע»). אפשר להגביל את המשך, לקבוע שאינו ניתן לחידוש ולהחליף את הצוות במחציתו בכל פעם, כדי לשמור על הרציפות בלי ליצור שלטון קבוע. גם סף ההדחה טרם נקבע.
סעיף 7 — זרימת השלטון והמידע
שני מסלולים משלימים מארגנים את הדמוסיוקרטיה.
7.1 — מהאוכלוסייה אל הצוות המנהיג
אזרחים ותאגידים ← מחוזות ← מועצות הטריטוריות ← שני הבתים ← הצוות המנהיג.
מסלול זה מאפשר למציאות, לצרכים, להצעות ולקשיים לעלות מהאוכלוסייה.
7.2 — מהצוות המנהיג אל הטריטוריות
ההכוונות הנחוצות למדינה כולה מועברות לטריטוריות באמצעות ארגון תיאום. האחראים עליו אינם באים במקום מועצות הטריטוריות או המנהלים הכלליים. הם אחראים על ההעברה, התיאום והבקרה של המשימות המשותפות.
7.3 — התנועה בשני הכיוונים
כאשר החלטה לאומית נתקלת בקושי ביישומה, המידע עולה מיד מן הטריטוריות אל הצוות המנהיג, ואחר כך אל הבתים. הצוות מציג אז את הקשיים שנמצאו ויכול להציע התאמות. ההחלטה נשארת בידי הבתים.
7.4 — שני מסלולים נפרדים
שני המסלולים נשארים נפרדים, כדי שעליית רצון האזרחים לעולם לא תתבלבל עם העברת ההחלטות של הצוות המנהיג.
7.5 — האזורים
האזור לעולם אינו הופך לדרג פוליטי העליון על הטריטוריה. הוא חוליה של ארגון, תיאום ובקרה של משימות לאומיות גדולות מסוימות, כאשר נחוץ ארגון החורג מטריטוריה אחת. הטריטוריה נשארת אוטונומית בתחומי סמכותה.
כך, בתחום החינוך: שני הבתים קובעים את ההכוונות המשותפות הגדולות (ידע יסודי, יעדים לאומיים, דרישות הכשרה, שוויון בין האזרחים), הצוות המנהיג מארגן את יישומן, והאזורים מבטיחים את התיאום והבקרה הנחוצים. הטריטוריות מעלות את המציאות שלהן.
סעיף 8 — תחומי האחריות של הטריטוריה ומנהל קל
8.1 — תחומי האחריות של הטריטוריה
הטריטוריה נושאת ישירות בתחומי האחריות שניתן להפעיל ביעילות ברמתה.
היא מארגנת בין היתר את השירותים הנחוצים ל:
- ביטחון;
- בריאות;
- חינוך;
- כלכלה;
- תשתיות;
- סביבה;
- חיים חברתיים;
- מניעה;
- תחבורה;
- שאר הצרכים החיוניים של אוכלוסייתה.
הטריטוריה מתאימה את הארגון שלה למציאות שלה, תוך כיבוד הזכויות היסודיות המשותפות לכל האזרחים.
8.2 — המבנים הלאומיים
המבנים הלאומיים אינם באים במקום הטריטוריות כאשר אלה מסוגלות להפעיל אחריות ביעילות.
יש להבחין במדויק, בחוקה, בין מה ששייך באמת לדרג הלאומי לבין מה שנשאר באחריות הטריטוריות.
8.3 — מנהל קל
הדמוסיוקרטיה נמנעת מריבוי מנהלות, גופים, ועדות וסוכנויות שתפקידיהם חופפים.
כל מבנה מנהלי מתאים למשימה מוגדרת והכרחית. גוף שאין לו עוד תועלת מוכחת, שמכפיל מבנה קיים או שתפקידו יכול להתבצע על ידי מבנה אחר, יכול להתבטל.
המנהל הוא כלי בשירות האוכלוסייה, ולא ארגון שנועד להבטיח את קיומו שלו.
8.4 — הדיגיטל בשירות המנהל
הטכנולוגיות הדיגיטליות והבינה המלאכותית יכולות להפוך לאוטומטי חלק חשוב מהמשימות המנהליות, מהבקרות ומחילופי המידע.
המטרה כפולה: בקרה יעילה, וצמצום ניכר של הפורמליות המיותרות עבור האזרחים והחברות.
סעיף 9 — משפט, ביטחון וכללים משותפים
מערכת המשפט עצמאית ואחראית.
המשפט והביטחון נגישים קרוב ככל האפשר לאוכלוסייה. הטריטוריה משתתפת ישירות בארגונם ומחזיקה באמצעים הנחוצים לתפקודם.
החירויות היסודיות, שוויון האזרחים ועקרונות הדמוסיוקרטיה משותפים לכל המדינה. שום כלל טריטוריאלי אינו יכול לפגוע בהם.
הקרבה נותנת לטריטוריה את היכולת לפעול; החוקה מבטיחה לאזרח את שוויון זכויותיו בכל מקום במדינה.
החזון של קלוד. הטקסט מכריז על מערכת משפט עצמאית אך אינו מתאר את ארגונה. ראו סעיף 17.
סעיף 10 — ההגנה המשותפת
ההגנה היא אחריות משותפת לכל המדינה.
עם זאת, היא שומרת על קשר קבוע עם הטריטוריות ועם אוכלוסיותיהן. אמצעיה האנושיים והחומריים מפוזרים בטריטוריות לפי הצרכים, תוך שהם נשארים מתואמים ברמה הלאומית.
האזרחים העוסקים במקצועות ההגנה הם חלק בלתי נפרד מהתאגידים ומשתתפים בייצוגם לפי אותם עקרונות כמו שאר הפעילויות.
ההגנה כפופה להכוונות ולבקרה של שני הבתים. יישומה המבצעי מופקד בידי הצוות המנהיג והמבנים המקצועיים המוסמכים.
תפקידים משותפים גדולים אחרים יכולים לפעול לפי ארגון דומה, כאשר טובת המדינה כולה מחייבת אחדות פעולה.
סעיף 11 — אחריות, בקרה והדחה
11.1 — אחריות
כל אדם שיש לו אחריות נותן דין וחשבון על פעולתו. כל אחראי יכול להיות מוחלף או מודח לפי כללי הדמוסיוקרטיה.
11.2 — קולגיאליות
ההחלטות היסודיות מתקבלות באופן קולקטיבי, על ידי המועצות והבתים. המנהלים המקצועיים מבצעים.
11.3 — המשך כהונה
המנהלים המקצועיים נשארים בתפקידם כל עוד פעולתם חיובית, תוצאותיהם משביעות רצון, הם שומרים על האמון הנחוץ והם מכבדים את העקרונות היסודיים של הדמוסיוקרטיה.
אי-שביעות רצון של המועצות, של הבתים או של האוכלוסייה יכולה להוביל לבחינה מחודשת של המשך כהונתם.
11.4 — הדחה
עבירה חמורה, שחיתות, ניצול לרעה של כוח או הפרת העקרונות היסודיים יכולים להוביל להדחה, לפי הליך המאפשר לברר את העובדות.
שום אחריות אינה מקנה זכות קבועה להפעיל את השלטון.
סעיף 12 — הכספים הציבוריים
12.1 — גבייה
הצוות המנהיג מארגן, תחת סמכותם של שני הבתים, את גביית המשאבים הלאומיים.
רמת ההיטלים מוגבלת למה שנחוץ לתפקוד המשימות שהוחלטו במשותף.
12.2 — הקצאה וחלוקה מחדש
ההכנסות מוקצות ומחולקות מחדש לפי כללים שקופים, המאפשרים:
- את תפקוד השירותים המשותפים;
- את המשימות הלאומיות;
- את האמצעים הנחוצים לטריטוריות;
- את הסולידריות ההכרחית בין חלקי המדינה השונים.
הבתים קובעים את הכללים ומבקרים את יישומם. הצוות המנהיג גובה, מנהל ומחלק מחדש בהתאם להחלטות אלה.
12.3 — בקרה
מערכות המחשוב והבינה המלאכותית מאפשרות בקרה קבועה על התזרימים הפיננסיים ומפחיתות את העלויות המנהליות, בלי להרבות באילוצים המכבידים על החברות ועל האזרחים.
החזון של קלוד. כדי להגן על החירויות, בקרה קבועה זו צריכה לחול על הכסף הציבורי ועל המוסדות, ולא על חייהם הפרטיים של האזרחים: ראו סעיפים 15 ו-20.
סעיף 13 — העבודה והקניין
העבודה, חלוקת הרווח והקניין מוסדרים בחוקי העבודה והקניין, הנפרדים מן החוקה.
חוקים אלה משתלבים בעקרונות הדמוסיוקרטיה: החירות, השוויון, האמת, והסירוב לרכז את העושר והשלטון בידי מעטים.
חלק II — החזון הנוסף של קלוד
הסעיפים הבאים הם הצעות שנוספו לבקשת המייסד. הם עדיין אינם החוקה: חברי התנועה דנים בהם, מצביעים עליהם, משנים אותם או דוחים אותם. המספרים בסוגריים הם דוגמאות שיש לקבוע.
סעיף 14 — האמת והמידע
האמת נמצאת בסיסמה. סעיף זה נותן לה מוסדות.
14.1 — מדדים ציבוריים
המדדים של הצוות המנהיג, של שני הבתים ושל הטריטוריות (איכות חיים, שביעות רצון, איכות השירותים, כספים, סביבה) מתפרסמים באופן קבוע, בשפה שכולם מבינים.
14.2 — המועצה המשותפת והגוף המבקר העצמאי
המועצה המשותפת למדדים (סעיף 5.8) נשענת על גוף מבקר עצמאי, המורכב מאזרחים שנבחרו בהגרלה ומאנשי מקצוע (סטטיסטיקאים, משפטנים, מבקרים). חבריו מכהנים כהונה אחת בלבד וניתן להדיחם רק בשל עבירה חמורה.
גוף זה בודק את הנתונים של הצוות המנהיג, של הטריטוריות ושל שני הבתים עצמם.
14.3 — ארכיונים שאינם ניתנים לשינוי
הארכיונים הציבוריים (חוקים, החלטות, תקציבים, הצבעות, מדדים) נשמרים בכמה עותקים, מתוארכים, ואיש אינו יכול לשנותם או להשמידם. תיקון מתווסף לארכיון בלי למחוק את המקור.
14.4 — החלטות מנומקות
כל החלטה ציבורית מתפרסמת עם נימוקיה ופירוט ההצבעה. האזרח יכול לדעת מי החליט, מדוע, ובאיזה רוב.
14.5 — הגישה למסמכים
כל אזרח יכול לעיין במסמכים, בתקציבים ובחוזים הציבוריים, למעט סודיות מוגבלת ומוצדקת (הגנה, פרטיות, חקירות בעיצומן).
14.6 — ההגנה על מי שמתריע
כל אדם המתריע על שקר, הונאה או עבירה במוסדות מוגן מפני התנכלות.
14.7 — האיסור על שקר ציבורי
שום אחראי אינו מפיץ ביודעין מידע כוזב בשם המוסדות. כלל זה חל על בעלי תפקידים ציבוריים, לא על דברם החופשי של האזרחים.
14.8 — איש אינו כותב מחדש את ההיסטוריה
שום שלטון אינו יכול לכתוב מחדש את ההיסטוריה בצלמו. הארכיונים, ההיסטוריונים העצמאיים והחינוך מבטיחים את זיכרון המדינה, כולל טעויותיה.
שלטון השולט בעובדות שולט בעם. האמת שייכת לכולם.
סעיף 15 — החירויות והזכויות היסודיות
15.1 — ביטוי, מידע ועיתונות
חופש הביטוי והמידע מובטח. העיתונות עצמאית: שום מוסד, שום תאגיד, שום כוח כלכלי אינו מחזיק במונופול על המידע.
15.2 — פרטיות ונתונים אישיים
האזרח הוא הריבון על חייו הפרטיים ועל נתוניו. שום מוסד אינו מפקח על חייהם הפרטיים של האזרחים.
15.3 — מצפון, התכנסות, התאגדות
חופש המצפון, ההתכנסות וההתאגדות מובטח, תוך כיבוד זכויות הזולת. האזרחים יכולים להתכנס כדי לדון בדמוסיוקרטיה, להגן עליה או לבקר אותה.
15.4 — לעבוד, ליצור, ליזום, לנוע
כל אזרח חופשי לחשוב, ליצור, לעבוד, ליזום ולנוע בכל רחבי המדינה (סעיף 4.5).
15.5 — שום טריטוריה אינה יכולה לשלול זכות
שום כלל של טריטוריה, של מועצה או של בית אינו יכול לבטל זכויות אלה. הן זהות בכל רחבי המדינה.
החירות נגמרת במקום שבו מתחילה חירותו של האחר. שום מוסד אינו יכול לבטל אותה.
סעיף 16 — היושרה והמאבק בהשתלטות על השלטון
תאוות הבצע היא הסכנה הראשונה של השלטון. הכללים צריכים לעמוד גם כאשר יש המנסים לעקוף אותם.
16.1 — הצהרת אינטרסים והון
כל נציג וכל מנהל מצהיר בפומבי על האינטרסים ועל ההון שלו לפני כהונתו ואחריה.
16.2 — פסלות
איש אינו משתתף בהחלטה בעניין שיש לו בו אינטרס אישי, משפחתי או כספי.
16.3 — התעשרות בלתי מוסברת
כל התעשרות בלתי מוסברת של נציג או של מנהל נבדקת על ידי הגוף המבקר העצמאי. נקבעות סנקציות מידתיות.
16.4 — עצמאות ההצבעה
איש אינו יכול לתת הוראה לנציג, לאיים עליו או להעניש אותו על הצבעתו.
16.5 — מתנות והשפעות
מתנות, טובות הנאה והזמנות מאנשים או מארגונים שיש להם עניין בהחלטה אסורות. הפגישות עם קבוצות אינטרס הן פומביות.
16.6 — תקופת צינון לפני עבודה חדשה
לאחר משימתם, המנהלים (הצוות המנהיג, המנהלים הכלליים) אינם יכולים, במשך תקופה (למשל שלוש שנים), לעבוד עבור חברה או גוף שעליהם פיקחו במהלך תפקידם.
השלטון הוא משימה, לעולם לא אמצעי להתעשר.
סעיף 17 — מערכת המשפט המאורגנת
יסוד 4 מכריז על מערכת משפט עצמאית ואחראית. סעיף זה מתאר כיצד.
17.1 — שופטים המגויסים בזכות כישוריהם
השופטים מגויסים בזכות כישוריהם, ניסיונם ויושרם. שום כוח פוליטי אינו בוחר לבדו שופט.
17.2 — מועצת המשפט
מועצת המשפט ממנה, מעריכה, ובמקרה של עבירה, מענישה את השופטים. היא מורכבת בחלקים שווים משופטים ומאזרחים שנבחרו בהגרלה. הבתים אינם מרכיבים אותה.
17.3 — המושבעים שנבחרו בהגרלה
בתיקים החמורים ביותר, אזרחים שנבחרו בהגרלה משתתפים בשיפוט, כמו שנציגי המחוזות הם המושבעים של מועצת הטריטוריה.
17.4 — משפט קרוב לאזרח
לכל טריטוריה יש מערכת משפט נגישה לכולם. ניתן לערער בפני ערכאה לאומית. הגישה למשפט חינם למי שאין לו האמצעים לכך.
17.5 — בית המשפט לחוקה
בית משפט לחוקה בודק שהחוקים מכבדים את החוקה ומכריע בסכסוכים בין הדרג הלאומי לבין הטריטוריות. חבריו הם משפטנים ואזרחים שנבחרו בהגרלה, לכהונה אחת בלבד.
17.6 — האחריות של השופטים
שופט נותן דין וחשבון על פעולתו. פסקי הדין הם פומביים ומנומקים.
איש אינו מעל החוק, ומי שמחילים אותו אינם שייכים לשום כוח.
סעיף 18 — שני הבתים זה עם זה, ועם העם
18.1 — המחלוקת בין הבתים
כאשר שני הבתים אינם מסכימים על חוק, ועדה המורכבת בחלקים שווים מחברי שני הבתים מחפשת נוסח משותף בתוך זמן קצוב (למשל שלושה חודשים).
אם המחלוקת נמשכת, השאלה מועברת למועצות הטריטוריות, שמכריעות בה. שום בית אינו גובר לבדו.
18.2 — היוזמה של הטריטוריות
חלק ממועצות הטריטוריות (למשל שליש) יכול לבקש מן הבתים לבחון מחדש חוק או לבחון הצעה. הבתים חייבים להשיב בפומבי.
18.3 — היוועצות בעם
העם נשאל ישירות בשאלות היסוד: תיקון החוקה (סעיף 24), אמנה המשנה באופן מהותי את מקומה של המדינה, רפורמות גדולות שהחליטו עליהן הבתים.
הטריטוריות מעלות. הבתים מחליטים. העם מכריע בשאלות היסוד.
סעיף 19 — האזרחים שנבחרו בהגרלה: הכשרה, ליווי, הגנה
אזרח שנבחר בהגרלה לא בחר במשימתו ואינו איש מקצוע בפוליטיקה. הדמוסיוקרטיה חייבת לתת לו את האמצעים למלא אותה.
19.1 — הכשרה
כל נציג מקבל, לפני כניסתו לתפקיד, הכשרה קצרה וברורה על תפקוד המוסדות, התקציב וקריאת המדדים.
19.2 — ליווי
לרשות הנציגים עומדים מומחים עצמאיים (משפטנים, כלכלנים, טכנאים) המסייעים להם להבין את התיקים, בלי להחליף אותם ובלי להחליט במקומם.
19.3 — הגנה על החיים המקצועיים
במהלך משימתו ובשובו, הנציג חוזר לעבודתו או לפעילותו. הוא מקבל פיצוי על הזמן שהקדיש (סעיף 2.4).
19.4 — החלפה
נציג שנבצר ממנו (מחלה, כוח עליון) מוחלף בהגרלה מבין האנשים הזכאים. סירוב למשימה הוא נושא שחברי התנועה יחליטו עליו.
הייצוג פתוח לכולם. לכן הוא חייב להיות אפשרי לכולם.
סעיף 20 — הדיגיטל והבינה המלאכותית
20.1 — כלים בשירות האזרחים
הדיגיטל והבינה המלאכותית הם כלים. החלטה הנוגעת לאזרח מתקבלת או מאושרת תמיד על ידי בן אדם אחראי.
20.2 — מערכות פתוחות וניתנות לאימות
המערכות שבהן משתמשים המוסדות (הגרלה, הצבעה, חישוב ההקצבה, בקרת התזרימים) פתוחות, מתועדות וניתנות לבקרה על ידי הגוף העצמאי. כל אחד יכול לבדוק הגרלה או חישוב.
20.3 — אבטחת הנתונים וריבונות עליהם
הנתונים הציבוריים והאישיים מוגנים, מאוחסנים בתנאים בטוחים ומבוקרים. שום כוח זר או פרטי אינו משתמש בהם כרצונו.
20.4 — אין מעקב אחר האזרחים
הבקרה הדיגיטלית חלה על הכסף הציבורי ועל המוסדות, לעולם לא על חייהם הפרטיים של האזרחים (סעיפים 12.3 ו-15.2).
20.5 — לכולם
שום אזרח אינו מודר משירות ציבורי משום שאינו מרגיש בנוח עם הדיגיטל. דרך לא דיגיטלית נשארת תמיד זמינה.
המכונות משרתות את בני האדם. הן אינן מושלות בהם.
סעיף 21 — הסביבה והדורות הבאים
21.1 — הערכה
כל החלטה חשובה מלווה בהערכה ציבורית של השפעותיה על הסביבה ועל הדורות הבאים.
21.2 — גבולות כדור הארץ
ההחלטות מכבדות את גבולות המשאבים שכדור הארץ יכול לספק לאורך זמן, כפי שקובעת הפילוסופיה של הציוויליזציה.
21.3 — ערב לדורות הבאים
מחלקה של המועצה המשותפת למדדים מופקדת על הגנת האינטרסים של הדורות הבאים. היא יכולה להתריע בפני הבתים ובפני העם.
מה שאנחנו מחליטים היום מחייב את מי שיחיו אחרינו.
סעיף 22 — הניסוי והיישום
הדמוסיוקרטיה היא אב טיפוס של עידן חדש. אין לכפות אותה בבת אחת.
22.1 — טריטוריות חלוץ
אפשר ליישם אותה תחילה בכמה טריטוריות מתנדבות, עם מועצה של 40 חברים, מנהל כללי והכללים של סעיף 4.
22.2 — הערכה ציבורית
מדי שנה, תוצאות טריטוריות החלוץ מוערכות בפומבי, עם קשייהן, טעויותיהן והצלחותיהן.
22.3 — הרחבה הדרגתית
הטריטוריות השכנות מצטרפות אליה כאשר חברי התנועה והתושבים מחליטים על כך. המדינה כולה נוגעת בדבר רק אחרי שלבים אלה.
22.4 — הפיכות
טריטוריית חלוץ יכולה לחזור לארגונה הקודם אם תושביה מחליטים על כך, בלי סנקציה.
22.5 — המדינות האחרות
המספרים שבחוקה (מחוזות, טריטוריות, נציגים) ניתנים עבור צרפת. כל מדינה מתאימה מספרים אלה לאוכלוסייתה ולגאוגרפיה שלה, תוך שמירה על העקרונות.
מנסים בקנה מידה קטן, מעריכים בפומבי, מרחיבים בהסכמת התושבים.
סעיף 23 — יחסי החוץ
23.1 — התחייבויות המדינה
האמנות וההתחייבויות החשובות של המדינה מאושרות על ידי שני הבתים. שום אמנה סודית אינה מחייבת את המדינה.
23.2 — צוות המייצג את המדינה
הצוות המנהיג מייצג את המדינה בפני מדינות אחרות ומנהל את המשא ומתן, במסגרת שקבעו הבתים.
23.3 — היציבות
התחייבויות המדינה מקוימות גם מעבר להחלפת הצוותים, כדי שהמדינה תישאר שותפה אמינה (סעיף 6.5).
23.4 — ההגנה
כל ברית צבאית וכל החלטה לשגר כוחות לחו »ל מאושרות על ידי שני הבתים.
המדינה מדברת בקול אחד, אבל הקול הזה הוחלט במשותף.
סעיף 24 — תיקון החוקה
הדמוסיוקרטיה לעולם אינה גמורה. עליה להיות מסוגלת להתפתח בלי לאבד את עקרונותיה.
24.1 — היוזמה
תיקון יכול להיות מוצע על ידי מועצות הטריטוריות (למשל שליש מהן), על ידי שני הבתים, או על ידי חברי התנועה לפי הנספח.
24.2 — האימוץ
תיקון מאומץ על ידי שני הבתים ברוב מיוחס (למשל שני שלישים), ואחר כך מובא להיוועצות בעם (סעיף 18.3).
24.3 — העקרונות שאינם ניתנים לשינוי
עקרונות מסוימים אינם ניתנים לתיקון, כי הם נשמת הדמוסיוקרטיה:
- הסיסמה חירות – שוויון – אמת;
- ריבונות העם;
- הטריטוריה כבסיס השלטון;
- השוויון בין נציגי העם לנציגי התאגידים;
- הרוטציה והאיסור על כל שלטון קבוע;
- הקולגיאליות של ההחלטות;
- הבקרה הקבועה על כל הרשויות.
24.4 — תיקון סעיף 4
סעיף 4 (אוטונומיה, תקציב ואיזון הטריטוריות) ייבחן מחדש בישיבות קולקטיביות, עם אנשים נוספים, ברגע שחברי התנועה יחליטו על כך.
חוקה חיה משתנה בפרטיה ונשארת נאמנה לעקרונותיה.
נספח — חברי התנועה של הדמוסיוקרטיה
נספח זה אינו נוגע למדינה, אלא לתנועה הבונה את הדמוסיוקרטיה. היא מחילה על עצמה את העקרונות שהיא מציעה.
- להצטרף. כל אדם המקבל את שלושת העקרונות (חירות, שוויון, אמת) יכול להפוך לחבר בתנועה.
- לדון. חברי התנועה דנים בחופשיות בסעיפים, בהצעות ובהחלטות הפתוחות.
- להצביע. אדם אחד שווה קול אחד. ההצבעות ותוצאותיהן הן פומביות, עם נימוקי הבחירות.
- להחליט באופן קולגיאלי. ההחלטות מתקבלות באופן קולקטיבי. המייסד מציע ומפרסם את הטקסט; חברי התנועה מכריעים בנקודות הפתוחות.
- שום דבר בלי הסכמה. שום הצעה, כולל ההצעות של קלוד, אינה נכנסת לחוקה בלי הסכמת חברי התנועה.
- האמת קודם כול. כל שינוי מתוארך, מתועד בארכיון ומנומק. הגרסאות העוקבות נשארות זמינות לעיון.
- הנתונים. הנתונים האישיים של חברי התנועה מוגנים. הם משמשים אך ורק לחיי התנועה.
נקודות המובאות בפני חברי התנועה
א — חזונות קלוד שיש לקבל, לשנות או לדחות
בחלק I
- מצב חירום: משלחת של שלושה או ארבעה חברים (סעיף 1).
- משך כהונת המנהל הכללי: מוגבל ואינו ניתן לחידוש (סעיף 3).
- התאגיד: אדם אחד שווה קול אחד (סעיף 5).
- אם אף צוות אינו מגיע ל-75%: הצבעה שנייה בסף נמוך יותר (סעיף 6).
- משך כהונת הצוות המנהיג: מוגבל, אינו ניתן לחידוש, מתחלף במחציתו (סעיף 6).
בחלק II
- האמת והמידע (סעיף 14).
- החירויות והזכויות היסודיות (סעיף 15).
- היושרה והמאבק בהשתלטות על השלטון (סעיף 16).
- מערכת המשפט המאורגנת (סעיף 17).
- המחלוקת בין הבתים, היוזמה של הטריטוריות, ההיוועצות בעם (סעיף 18).
- האזרחים שנבחרו בהגרלה: הכשרה, ליווי, הגנה (סעיף 19).
- הדיגיטל והבינה המלאכותית (סעיף 20).
- הסביבה והדורות הבאים (סעיף 21).
- הניסוי והיישום (סעיף 22).
- יחסי החוץ (סעיף 23).
- תיקון החוקה והעקרונות שאינם ניתנים לשינוי (סעיף 24).
ב — החלטות פתוחות
טריטוריה ומועצות
- רוב רגיל או רוב מיוחס להחלטות חמורות?
- סעיף 4.1: מה פירוש «תקציב זהה»? כלל חישוב משותף, או סכום שווה?
- המילה «מחוז» (district) או «נפה» (comté) ליחידת הבסיס?
- ההגרלה של הנציגים לבתים (סעיף 3.6): הטקסט באתר אמר «ממנה מבין חבריה», ההבהרה בדבר ההגרלה באה מן המייסד. האם להגריל מבין 20 החברים של כל קבוצה, כפי שנכתב?
בתים
- כיצד מאורגנת החפיפה בהתחדשות השנתית של הבתים?
- הרכבה וכלליה של המועצה המשותפת למדדים.
- מי נחשב לתאגיד: בעל מלאכה יחיד, חברה, איגוד?
הצוות המנהיג
- ארבעה או חמישה צוותים שהעם בוחר?
- כמה אנשים בצוות המנהיג: 24, או מספר אחר?
- משך כהונת הצוות: חמש עד עשר שנים, או מוגבל?
- סף ההדחה של הצוות המנהיג.
משפט והגנה
- ארגון מערכת המשפט (סעיף 17).
- אילו משימות שייכות לדרג הלאומי, ואילו נשארות לטריטוריות?
עבודה וקניין
- תוכן חוקי העבודה והקניין (חלוקת הרווח, בעלות על מניות, הון, מימון ללא שווקים פיננסיים) טרם נכתב.
