דמוסיוקרטיה — כוחם של הבתים והרשות המבצעת
1. הטריטוריה: הבסיס היסודי של השלטון
הדמוסיוקרטיה נשענת קודם כול על הטריטוריה. היא יחידת היסוד של הייצוג, של הארגון ושל העלאת צורכי האוכלוסייה.
לכל טריטוריה יש מועצה משלה, המורכבת לפי עיקרון האיזון היסודי:
50% נציגי העם ו-50% נציגי התאגידים והשירותים, המייצגים את הפעילויות הכלכליות והמקצועיות ואת הכוחות הפעילים של הטריטוריה.
אסור לעולם להפוך את הארגון הזה: השלטון יוצא מהטריטוריה ועולה אל המוסדות הלאומיים.
כך כל טריטוריה ממנה את נציגיה לשני הבתים הלאומיים:
- בית העם, המייצג ישירות את האזרחים ואת הטריטוריות;
- בית התאגידים והשירותים, המייצג את הפעילויות המקצועיות והכלכליות ואת השירותים הנחוצים לחברה.
מאחר שהנציגים מתחלפים לפי העיקרון השנתי שקובעת הדמוסיוקרטיה, הבתים מתחדשים ללא הרף על ידי הבסיס. לכן הם אינם מהווים מעמד פוליטי קבוע.
2. שני הבתים: מרכז השלטון הלאומי
שני הבתים מאגדים את הייצוג של כלל הטריטוריות של צרפת.
יחד הם מהווים את מרכז ההחלטה הלאומי.
הם מעצבים את הכללים המשותפים, מגדירים את הכיוונים הגדולים של המדינה, קובעים את המשימות הלאומיות ומבקרים את ביצוען.
העיקרון פשוט:
הטריטוריות מעלות את הצרכים; הבתים מעמתים אותם, מארגנים אותם ומחליטים; הרשות המבצעת מיישמת את החלטותיהם.
צריכה להתקיים כל הזמן תנועה בשני הכיוונים.
טריטוריות ← בתים ← רשות מבצעת ← טריטוריות
אבל גם:
טריטוריות ← רשות מבצעת ← בתים
כך, כאשר החלטה לאומית נתקלת בקושי ביישומה, המידע צריך להיות מסוגל לעלות מיד. הרשות המבצעת מציגה אז לבתים את הקשיים שנמצאו ויכולה להציע להם התאמות.
עם זאת, היא אינה מחליטה לבדה על כיוון יסודי חדש: ההחלטה נתונה לשני הבתים.
3. גיוס הרשות המבצעת
הרשות המבצעת אינה יוצאת ממעמד פוליטי קבוע.
הצוותים המסוגלים להבטיח את ההנהלה המבצעת של המדינה מציגים בפומבי את הארגון שלהם, את כישוריהם, את שיטותיהם ואת יכולתם למלא את המשימות שהוגדרו למדינה.
הגיוס נעשה בשני שלבים.
בשלב הראשון, כלל אזרחי צרפת משתתפים בהצבעה לאומית. הצבעה זו מאפשרת לבחור את ארבעת הצוותים שהגיעו בראש.
בשלב השני, שני הבתים בוחנים את ארבעת הצוותים האלה ובוחרים את זה שיקבל את האחריות על הרשות המבצעת.
העם משתתף אפוא ישירות בבחירה הראשונית, ואילו הנציגים שיצאו מכל הטריטוריות מבצעים את הבחירה הסופית.
הצוות שנבחר אינו מקבל בכך שלטון עצמאי מהבתים.
הוא מקבל משימת ביצוע.
4. תפקיד הרשות המבצעת
הרשות המבצעת היא היד המנהלית והמבצעית של שני הבתים.
תפקידה היסודי הוא להפוך את החלטותיהם לפעולות מוחשיות.
היא מנהלת את המנהל הלאומי הנחוץ לביצוע זה, מתאמת את המשימות המשותפות הגדולות ומעבירה את ההכוונות הלאומיות אל המבנים האחראים על מימושן.
עליה גם להבטיח את התנועה ההפוכה: לאסוף את הקשיים, התוצאות, הצרכים וההצעות המגיעים מהטריטוריות ולהציגם לשני הבתים.
לרשות המבצעת יש אפוא יכולת הצעה הנובעת מניסיונה בביצוע.
אבל להציע אין פירושו להחליט.
כאשר היא סבורה שיש לשנות כלל, שארגון מסוים אינו פועל כראוי או שהוצאה מסוימת מיותרת, היא מודיעה על כך לבתים, מספקת את הנתונים הדרושים ומציעה, במידת הצורך, פתרון. הבתים מחליטים.
הרשות המבצעת מיישמת אחר כך את ההחלטה הזאת.
5. אחריות והדחה
הרשות המבצעת נשארת אחראית באופן קבוע בפני שני הבתים.
אין לה שלטון מובטח למשך זמן שיאפשר לה להתנגד להם לאורך זמן.
אם היא אינה מבצעת עוד כראוי את משימותיה, אם היא סוטה מהחלטות הבתים, אם היא הופכת לבלתי יעילה או אם מתגלות עבירות חמורות, שני הבתים יכולים לסיים את כהונתה לפי הכללים החוקתיים שנקבעו.
העיקרון צריך להיות עיקרון האחריות הקבועה:
תפקיד קיים כל עוד הוא ממולא כראוי.
אותו היגיון צריך לחול על האחראים העיקריים הנתונים לסמכותה של הרשות המבצעת.
6. טריטוריות ואזורים: שני תפקידים שונים
האזור אסור לו להפוך לדרג פוליטי העליון על הטריטוריה.
הטריטוריה נשארת אוטונומית בתחומי סמכותה ומהווה את הבסיס של הדמוסיוקרטיה.
האזור מהווה בעיקר חוליה של ארגון, תיאום ובקרה של משימות לאומיות גדולות מסוימות כאשר נחוץ ארגון החורג מגבולותיה של טריטוריה אחת.
החינוך מספק לכך דוגמה.
שני הבתים קובעים את ההכוונות המשותפות הגדולות: ידע יסודי, יעדים לאומיים, דרישות הכשרה ועקרונות המאפשרים שוויון כללי בין האזרחים.
הרשות המבצעת מארגנת את יישומן.
האזורים יכולים להבטיח את התיאום והבקרה הנחוצים ליישום זה.
אבל הטריטוריות שומרות על היכולת להעלות את המציאות שלהן, את קשייהן ואת צורכיהן.
השיטה לעולם אינה פועלת אפוא רק מלמעלה למטה.
היא פועלת תמיד בשני הכיוונים.
7. הגנה ותפקידים לאומיים גדולים
משימות מסוימות מחייבות באופן טבעי ארגון לאומי אחד.
ההגנה והכוחות המזוינים הם הדוגמה העיקרית לכך.
הם כפופים להכוונות ולבקרה של שני הבתים, ויישומם המבצעי מופקד בידי הרשות המבצעת והמבנים המקצועיים המוסמכים.
תפקידים משותפים גדולים אחרים יוכלו לפעול לפי ארגון דומה כאשר טובת המדינה כולה מחייבת אחדות פעולה.
עם זאת, יהיה צורך להבחין במדויק, בחוקה, בין מה ששייך באמת לדרג הלאומי לבין מה שצריך להישאר באחריות הטריטוריות.
8. מנהל לאומי קל בכוונה
על הדמוסיוקרטיה להימנע מריבוי מנהלות, גופים, ועדות וסוכנויות שתפקידיהם חופפים.
כל מבנה מנהלי צריך להתאים למשימה מוגדרת והכרחית.
כאשר לגוף מסוים אין עוד תועלת מוכחת, כאשר תפקידו יכול להתבצע על ידי מבנה קיים או כאשר הוא מהווה כפילות מנהלית, צריך להיות אפשר לבטלו.
המנהל הוא כלי בשירות האוכלוסייה, ולא ארגון שנועד להבטיח את קיומו שלו.
הטכנולוגיות הדיגיטליות והבינה המלאכותית יוכלו לאפשר להפוך לאוטומטי חלק חשוב מהמשימות המנהליות, מהבקרות ומחילופי המידע.
המטרה כפולה: להשיג בקרה יעילה תוך צמצום ניכר של הפורמליות המיותרות עבור האזרחים והחברות.
9. כספים, מסים וחלוקה מחדש
הרשות המבצעת אחראית גם, תחת סמכותם של שני הבתים, על ארגון גביית המשאבים הלאומיים.
רמת ההיטלים צריכה להיות מוגבלת למה שנחוץ לתפקוד המשימות שהוחלטו במשותף.
לאחר מכן יש להקצות את ההכנסות ולחלקן מחדש לפי כללים שקופים המאפשרים:
את תפקוד השירותים המשותפים, את המשימות הלאומיות, את האמצעים הנחוצים לטריטוריות ואת הסולידריות ההכרחית בין חלקי המדינה השונים.
הבתים קובעים את הכללים ומבקרים את יישומם.
הרשות המבצעת גובה, מנהלת ומחלקת מחדש בהתאם להחלטות אלה.
מערכות המחשוב והבינה המלאכותית צריכות לאפשר בקרה קבועה על התזרימים הפיננסיים ולהפחית את העלויות המנהליות, בלי להרבות באילוצים המכבידים על החברות ועל האזרחים.
10. העיקרון הכללי של הרשות המבצעת הדמוסיוקרטית
אפשר לסכם לבסוף את השיטה כולה בשרשרת הזאת:
העם והתאגידים
↓
הטריטוריות
↓
בית העם + בית התאגידים והשירותים
↓
החלטה והכוונה
↓
הרשות המבצעת
↓
יישום מנהלי ולאומי
↓
אזורים וטריטוריות לפי תחומי סמכותם
↓
תוצאות, צרכים וקשיים
↓
העלאה אל הרשות המבצעת ואל שני הבתים
העיקרון המהותי הוא אפוא:
הטריטוריות מהוות את בסיס השלטון. שני הבתים, שיצאו מהטריטוריות, מחליטים על ההכוונות המשותפות. הרשות המבצעת, שגויסה בהשתתפות העם ולאחר מכן נבחרה על ידי שני הבתים, מנהלת ומבצעת את החלטותיהם. היא נותנת דין וחשבון באופן קבוע לבתים ויכולה להציע להם את ההתאמות שהניסיון בביצוע מחייב.
