חיים חדשים בכל מדינות העולם
הדמוסיוקרטיה
זוהי התפתחות חשובה: האוטומציה אסור לה להאחיד את בני האדם; עליה להחזיר להם זמן, ובכך יותר חירות באופן שבו הם מנהלים את קיומם.
עיקרון — שחרור הזמן האנושי
תכליתם של הרובוטיזציה והאנדרואידיזציה תהיה לשחרר בהדרגה את האדם מעבודות קשות, חוזרות על עצמן או כאלה שנחוצות רק לסיפוק הצרכים החומריים.
הזמן שמשתחרר כך שייך לאדם.
כל אחד צריך להיות מסוגל לבחור להעמיק את ידיעותיו, ללמוד לאורך כל חייו, לחקור, להמציא, ליצור ולהשתתף בשכלול החברה, הסביבה והטכנולוגיות המשרתות את האנושות.
מי שרוצה להקדיש חלק גדול יותר מקיומו לידע ולמחקר צריך שיהיו לו האמצעים לכך. מי שפשוט שואף לקיום משפחתי, תרבותי, אמנותי, ספורטיבי או הגותי שליו יותר צריך ליהנות מאותו כבוד ומאותן זכויות.
הידע אינו יוצר מעמד עליון. הוא יוצר אחריות כלפי האחרים.
האנדרואידים והבינות המלאכותיות נשארים כלים בשירות האנושות. הגידול בפריון שלהם צריך להועיל לכלל האוכלוסייה ולא להוביל לריכוז העושר והשלטון בידי מעטים.
ההתקדמות נמדדת אז לא בכמות המוצרים הנצרכים, אלא בשיפור הידע, החירות, השלווה ותנאי החיים של כלל בני האדם, בגבולות המשאבים שכדור הארץ יכול לספק לאורך זמן.
הלמדנות לא תהיה עוד שמורה למי שהייתה לו האפשרות ללמוד בצעירותו. כאשר חלק גדול מהעבודה החומרית מבוצע על ידי המכונות, אדם יוכל ללמוד בגיל 20, 50 או 80 ולהמשיך לתרום את ניסיונו וידיעותיו לקהילה.
הדבר יוצר בהדרגה פילוסופיה של ציוויליזציה של ממש, שיש למקם אחרי העקרונות החוקתיים היסודיים.
הדמוסיוקרטיה היא ארגון של החברה המבוסס על שלטון העם, הידע, הניסיון, המומחיות, האחריות והחתירה לטובת הכלל.
היא מארגנת את החברה מהבסיס שלה: האזרח, הפעילויות האנושיות, המחוז והטריטוריה.
השלטון אינו מקצוע ואינו רכוש.
לייצג את האוכלוסייה זו משימה זמנית.
הניהול מופקד בידי אנשים המגויסים בזכות כישוריהם, ניסיונם ותוצאותיהם.
כל אחריות כרוכה בבקרה. כל אחראי חייב לתת דין וחשבון על פעולתו ויכול להיות מוחלף או מודח.
הדמוסיוקרטיה נשענת על שלושה עקרונות יסוד:
חירות – שוויון – אמת
סעיף 1 — העם והריבונות
1.1 — עקרון הריבונות
הריבונות שייכת לעם.
שום אדם, משפחה, ארגון, תאגיד, חברה, כוח כלכלי או פיננסי אינו יכול לנכס אותה לעצמו או להפעיל אותה לאורך זמן במקומו.
הדמוסיוקרטיה מארגנת את השלטון מהבסיס (הטריטוריה) אל הפסגה.
האזרח משתתף בחיים הקולקטיביים מתוך המחוז שלו, יחידת הייצוג הראשונה של האוכלוסייה ושל התאגידים.
הייצוג אינו מקצוע. הוא משימה זמנית המבוצעת בשירות הקהילה.
ניהול המוסדות מופקד בידי אנשים המגויסים בזכות כישוריהם, ניסיונם ותוצאותיהם, תחת בקרה קבועה של נציגי העם והתאגידים.
שום שלטון אינו נרכש לצמיתות.
כל אחראי חייב לתת דין וחשבון על פעולתו ויכול להיות מוחלף או מודח לפי כללי הדמוסיוקרטיה.
1.2 — הארגון הכללי של השלטון
המדינה מאורגנת ב:
7,040 מחוזות;
352 טריטוריות;
20 מחוזות בכל טריטוריה.
המחוז הוא תא הבסיס של הייצוג.
הטריטוריה היא יחידת הניהול הבסיסית והיסוד העיקרי של הדמוסיוקרטיה.
השלטון נבנה לפי העיקרון הבא:
אזרחים ותאגידים
← מחוזות
← מועצות הטריטוריות
← בית העם ובית התאגידים
← ההנהלה הלאומית.
המידע, הצרכים וההצעות עולים מהאזרחים ומהתאגידים אל מועצות הטריטוריות, ומשם אל שני הבתים.
ההכוונות הלאומיות עוברות במסלול נפרד המאפשר את העברתן ואת תיאומן אל הטריטוריות.
הרשות הלאומית צריכה לנהל ולהגדיר את קווי היסוד של המדיניות הכללית של המדינה ואת יחסי החוץ, אך אסור לה להפעיל את מה שהטריטוריות מסוגלות לארגן ולנהל בעצמן.
השלטון בא מהבסיס; הניהול מופקד בידי המומחיות; הבקרה נשארת בידי העם ונציגיו.
סעיף 2 — המחוז והייצוג
2.1 — המחוז
כל טריטוריה כוללת 20 מחוזות.
כל מחוז ממנה בהגרלה:
- נציג אחד של העם;
- נציג אחד של התאגידים והפעילויות.
הם מייצגים את המחוז שלהם במועצת הטריטוריה. מועצה זו תהיה היסוד של הדמוסיוקרטיה.
2.2 — משך הייצוג
הייצוג מבוצע במשך שנה אחת.
אדם שמילא תפקיד זה אינו יכול להתמנות שוב לאותו תפקיד לפני שתעבור תקופה של עשרים שנה.
רוטציה זו מאפשרת לאוכלוסייה להשתתף ישירות בחיים הקולקטיביים ומונעת היווצרות של מקצוע של נציג.
2.3 — השתתפות במועצה
הנציגים משתתפים בעבודת מועצת הטריטוריה, בין היתר בישיבה שבועית.
הם מקבלים פיצוי התואם את הזמן שהקדישו ואת ההוצאות הנחוצות למילוי משימתם.
2.4 — שוויון בין נשים לגברים
לנשים ולגברים גישה שווה לתפקידי האחריות של הדמוסיוקרטיה. המינויים חייבים לשמור על שוויון בין נשים לגברים.
אופני המינוי, כולל ההגרלה, מאורגנים באופן שקוף וניתן לאימות כדי להבטיח ייצוג שוויוני זה בגופים הנוגעים בדבר.
סעיף 3 — מועצת הטריטוריה
3.1 — הרכב
כל מועצת הטריטוריה כוללת 40 חברים:
20 נציגי העם — 50%;
20 נציגי התאגידים — 50%.
השוויון בין שני הייצוגים האלה הוא עיקרון יסוד של הדמוסיוקרטיה.
3.2 — משימה
המועצה אוספת את הצרכים, ההצעות והמידע המגיעים מ-20 המחוזות.
היא קובעת את ההכוונות, סדרי העדיפויות והצרכים של הטריטוריה.
היא מבקרת את ביצועם.
מועצת הטריטוריה היא:
העין והיד של הדמוסיוקרטיה בטריטוריה.
3.3 — ההנהלה המקצועית של הטריטוריה
המועצה מגייסת מנהל כללי של הטריטוריה.
המנהל הכללי אינו נציג. הוא איש מקצוע המגויס בזכות כישוריו, ניסיונו ויכולת הניהול שלו.
הוא מנהל את שירותי הטריטוריה, מגייס את עוזריו ומיישם את ההכוונות שהחליטה עליהן המועצה.
הוא מגייס את האחראים המקצועיים הנחוצים לתפקוד הטריטוריה.
הוא נשאר בתפקידו כל עוד פעולתו ותוצאותיו משביעות את רצון המועצה והאוכלוסייה וכל עוד הוא מכבד את העקרונות היסודיים של הדמוסיוקרטיה.
הוא יכול להיות מוחלף או מודח בכל עת במקרה של אי-שביעות רצון, ניהול כושל, עבירה חמורה או אי-כיבוד עקרונות אלה.
המועצה מייצגת, מכוונת ומבקרת.
המנהל הכללי מנהל, מפעיל ומבצע.
סעיף 4 — אוטונומיה, תקציב ואיזון הטריטוריות
4.1 — אוטונומיה
לטריטוריה יש אוטונומיה רחבה בארגון ובניהול תחומי האחריות שהופקדו בידיה.
היא נשארת הריבון על השימוש באמצעיה, תוך כיבוד החוקה והכללים המשותפים של המדינה.
יש להפעיל את האחריות ברמה הקרובה ביותר האפשרית לאזרחים.
הרשות הלאומית מעניקה לטריטוריות תקציב זהה לכל הטריטוריות (המאפשר את ביזור המערכות הגדולות); אסור לה בשום מקרה להפעיל את מה שהטריטוריה תצטרך לארגן ולנהל ביעילות בעצמה.
4.2 — הקצבה טריטוריאלית
כל טריטוריה מקבלת מדי שנה הקצבה לאומית המחושבת לפי כלל משותף ל-352 הטריטוריות.
הקצבה זו מביאה בחשבון בין היתר שני גורמי יסוד:
אוכלוסיית הטריטוריה
שטח הטריטוריה.
האוכלוסייה מאפשרת להביא בחשבון את מספר האזרחים שיש לספק להם את השירותים.
השטח מאפשר להביא בחשבון את המרחקים, התשתיות, הרשתות, הנסיעות והעלויות הקשורות להיקף הטריטוריה.
השוויון בין הטריטוריות אינו פירושו אפוא הקצאת סכום זהה, אלא סכום שווה לפי הקריטריונים שיוגדרו.
פירושו החלת אותו כלל חישוב על כל הטריטוריות.
שני הבתים קובעים מדי שנה את האמצעים העומדים לרשות השנה הבאה לפי משאבי המדינה.
נוסחת החישוב והחלוקה חייבת להיות ציבורית, פשוטה וניתנת לבקרה על ידי כולם.
4.3 — חופש ניהול
לאחר שהוקצתה לה ההקצבה, הטריטוריה נשארת הריבון על השימוש בה.
מועצת הטריטוריה מגדירה את סדרי העדיפויות שלה לפי הצרכים שהביעו המחוזות, האזרחים והתאגידים.
המנהל הכללי מארגן ומבצע ניהול זה תחת בקרת המועצה.
הטריטוריה מקבלת לפי כלל משותף ומנהלת לפי המציאות והצרכים שלה.
4.4 — תחרות בונה בין הטריטוריות
הדמוסיוקרטיה מעודדת תחרות חיובית בין 352 הטריטוריות.
איכות הניהול שלהן מוערכת בין היתר לפי:
- איכות החיים;
- שביעות רצון האוכלוסייה;
- איכות השירותים;
- יעילות הניהול;
- החיסכון שהושג בפועל;
- הפיתוח הכלכלי והאנושי;
- מצב התשתיות;
- איכות הסביבה.
חמש הטריטוריות שהשיגו את התוצאות הטובות ביותר מקבלות בשנה שלאחר מכן מענק נוסף.
מענק זה מתגמל את איכות הניהול ואינו יכול להיות ממומן על ידי הפחתת ההקצבה הרגילה של הטריטוריות האחרות.
הדמוסיוקרטיה אינה מעמידה את האזרחים בתחרות; היא מעמידה את איכויות הניהול של הטריטוריות בתחרות בונה.
4.5 — שוויון האזרח בכל רחבי המדינה
האוטונומיה הטריטוריאלית אינה יכולה ליצור אי-שוויון יסודי בין האזרחים.
כל אזרח צריך להיות מסוגל לחיות, לעבוד, ללמוד, ליזום ולנוע בחופשיות בכל רחבי המדינה, יהיה המחוז או הטריטוריה שממנה הוא בא אשר יהיו.
הזכויות והחירויות היסודיות זהות בכל רחבי המדינה.
כל אזרח צריך להיות מסוגל ליהנות מרמה הוגנת של שירותים חיוניים, בין היתר בתחומי הבריאות, החינוך, הביטחון, המשפט, התחבורה והגישה לשירותים הציבוריים.
חלוקת המשאבים בין הטריטוריות צריכה לתרום לשמירה על איזון זה.
אזרח שעוזב טריטוריה כדי לחיות בטריטוריה אחרת שומר על אותן זכויות, אותן חירויות ואותן הגנות יסודיות.
הטריטוריות אוטונומיות בניהולן; האזרחים נשארים שווים בכל רחבי המדינה.
סעיף 5 — שני הבתים הלאומיים
5.1 — הרכבה
כל מועצת הטריטוריה ממנה מבין חבריה:
נציג אחד לבית העם;
נציג אחד לבית התאגידים והשירותים.
כל אחד משני הבתים כולל אפוא 352 נציגים.
5.2 — בית העם
בית העם מייצג את האזרחים ואת הטריטוריות.
הוא מעביר להנהלה הלאומית את הצרכים, הקשיים, הציפיות וההערכות המגיעים מהטריטוריות.
הוא מבקר את פעולת ההנהלה הלאומית יחד עם הבית האחר, בית התאגידים.
5.3 — בית התאגידים והשירותים
בית התאגידים והשירותים מייצג את המקצועות, הפעילויות, החברות, השירותים, הידע המקצועי, המדעים, הטכניקות ושאר הכוחות הפעילים של המדינה.
הוא אוסף את צורכי הטריטוריות ואת הצעות הצוות הממשלתי ומשתתף בעיצוב הכללים הנחוצים לתפקוד המדינה.
5.4 — סמכות משותפת
שני הבתים מבקרים יחד את ההנהלה הלאומית.
ההחלטות היסודיות המחייבות את המדינה דורשות את השתתפותם המשותפת.
הם יכולים להשאיר את ההנהלה הלאומית בתפקידה או להדיח אותה לפי כללי הדמוסיוקרטיה.
סעיף 6 — ההנהלה הלאומית
6.1 — הצוותים המועמדים
ההנהלה הלאומית מבוצעת על ידי צוות של 24 אנשים.
הצוותים המועמדים מורכבים מאזרחים המבקשים להעמיד את כישוריהם לשירות המדינה.
כל צוות מציג:
- את התוכנית שלו;
- את יעדיו;
- את אמצעיו;
- את הכוונותיו הלאומיות;
- את הכוונותיו בתחום החוץ.
6.2 — בחירה על ידי האוכלוסייה
הצוותים המועמדים מועמדים לבחירות כלליות בסיבוב אחד.
ארבעת הצוותים שהגיעו בראש נבחרים.
6.3 — בחירת ההנהלה הלאומית
שני הבתים בוחנים את ארבעת הצוותים ואת התוכניות שלהם.
כדי להיבחר, צוות חייב לקבל לפחות 75% מהקולות לפי הכללים המשותפים לשני הבתים.
כך האוכלוסייה קובעת את ארבע האפשרויות העיקריות, ונציגי הטריטוריות בוחרים מתוכן את הצוות האחראי על ההנהלה הלאומית.
6.4 — משך, בקרה והדחה
ההנהלה הלאומית יכולה לתכנן את פעולתה לתקופה של בין חמש לעשר שנים, כדי שיעמוד לרשותה הזמן הנחוץ לביצוע התוכנית שלה.
משך זה אינו מקנה לה שום זכות אוטומטית להישאר בתפקיד.
ההנהלה הלאומית נשארת תחת בקרה קבועה של שני הבתים.
היא יכולה להיות מודחת כאשר התוכנית שלה אינה מכובדת, כאשר הכוונתה משתנה באופן מהותי ללא הסכמה, כאשר היא מבצעת עבירה חמורה או כאשר היא מאבדת את האמון הנחוץ.
המשך מאפשר לבנות; התוצאות והאמון מאפשרים להישאר.
סעיף 7 — זרימת השלטון והמידע
שני מסלולים משלימים מארגנים את הדמוסיוקרטיה.
מהאוכלוסייה אל ההנהלה הלאומית
אזרחים ותאגידים
← מחוזות
← מועצות הטריטוריות
← שני הבתים
← ההנהלה הלאומית.
מסלול זה מאפשר למציאות, לצרכים, להצעות ולקשיים לעלות מהאוכלוסייה.
מההנהלה הלאומית אל הטריטוריות
ההכוונות הנחוצות למדינה כולה מועברות לטריטוריות באמצעות ארגון תיאום.
האחראים על תיאום זה אינם באים במקום מועצות הטריטוריות או המנהלים הכלליים.
הם אחראים על ההעברה, התיאום והבקרה של המשימות המשותפות למדינה.
שני המסלולים חייבים להישאר נפרדים כדי שעליית רצון האזרחים לעולם לא תתבלבל עם העברת ההחלטות של ההנהלה הלאומית.
סעיף 8 — תחומי האחריות של הטריטוריה
הטריטוריה נושאת ישירות בתחומי האחריות שניתן להפעיל ביעילות ברמתה.
היא מארגנת בין היתר את השירותים הנחוצים ל:
ביטחון;
בריאות;
חינוך;
כלכלה;
תשתיות;
סביבה;
חיים חברתיים;
מניעה;
תחבורה;
ושאר הצרכים החיוניים של אוכלוסייתה.
הטריטוריה מתאימה את הארגון שלה למציאות שלה תוך כיבוד הזכויות היסודיות המשותפות לכל האזרחים.
המבנים הלאומיים אסור להם לבוא במקום הטריטוריות כאשר אלה מסוגלות להפעיל אחריות ביעילות.
סעיף 9 — משפט, ביטחון וכללים משותפים
המשפט והביטחון צריכים להיות נגישים קרוב ככל האפשר לאוכלוסייה.
הטריטוריה משתתפת ישירות בארגונם ומחזיקה באמצעים הנחוצים לתפקודם.
החירויות היסודיות, שוויון האזרחים ועקרונות הדמוסיוקרטיה נשארים משותפים לכל המדינה.
שום כלל טריטוריאלי אינו יכול לפגוע בעקרונות אלה.
הקרבה נותנת לטריטוריה את היכולת לפעול; החוקה מבטיחה לאזרח את שוויון זכויותיו בכל מקום במדינה.
סעיף 10 — ההגנה המשותפת
ההגנה היא אחריות משותפת לכל המדינה.
עם זאת, היא שומרת על קשר קבוע עם הטריטוריות ועם אוכלוסיותיהן.
אמצעיה האנושיים והחומריים מפוזרים בטריטוריות לפי הצרכים, תוך שהם נשארים מתואמים ברמה הלאומית.
האזרחים העוסקים במקצועות ההגנה הם חלק בלתי נפרד מהתאגידים ויכולים להשתתף בייצוגם לפי אותם עקרונות כמו שאר הפעילויות.
תיאום ההגנה מתבצע תחת בקרת המוסדות הלאומיים של הדמוסיוקרטיה.
סעיף 11 — אחריות, בקרה והדחה
כל אדם שיש לו אחריות חייב לתת דין וחשבון על פעולתו.
המנהלים המקצועיים נשארים בתפקידם כל עוד פעולתם חיובית, תוצאותיהם משביעות רצון, הם שומרים על האמון הנחוץ והם מכבדים את העקרונות היסודיים של הדמוסיוקרטיה.
אי-שביעות רצון של המועצות, של הבתים או של האוכלוסייה יכולה להוביל לבחינה מחודשת של המשך כהונתם.
עבירה חמורה, שחיתות, ניצול לרעה של כוח או הפרת העקרונות היסודיים יכולים להוביל להדחה לפי הליך המאפשר לברר את העובדות.
שום אחריות אינה מקנה זכות קבועה להפעיל את השלטון.
סעיף 12 — תכליתה והתפתחותה של הדמוסיוקרטיה
הדמוסיוקרטיה מעמידה את ארגון החברה לשירות האדם.
היא חותרת לשיפור מתמיד של:
החירות;
השוויון;
איכות החיים;
הידע;
הביטחון;
השגשוג;
הצדק;
המחקר;
היצירה;
וההעברה לדורות הבאים.
העושר החומרי הוא אמצעי המאפשר לייצר, ליצור ולשפר את החיים. הוא אינו מדד לערכו של אדם.
הידע, הניסיון, הידע המקצועי, המחקר והיצירה הם עושרה החיוני של החברה.
הדמוסיוקרטיה אינה יכולה להיחשב כמושלמת לצמיתות.
עליה להתפתח בזכות הידע, הניסיון וההתקדמות שמביאים הדורות הבאים זה אחר זה, תוך שמירה על עקרונותיה היסודיים.
שום אדם או כוח מסוים אינו יכול לנכס לעצמו את הריבונות לאורך זמן.
התכלית נשארת:
